אורכה הכולל של מערכת העיכול של האדם כ-7.5 מטרים והיא כוללת את האיברים הבאים:
- פה - איבר שבו נקלט המזון ובו מתחיל עיכולו. חלקי הפה הם: דפנות צדדיות- שרירי הלחיים, גג הפה- חיך קשה (גרמי) בחלקו הקדמי וחיך רך בחלקו האחורי. בתוך הפה מתבצעות פעולות של לעיסת המזון, עירבובו עם הרוק והפיכתו לעיסה לקראת הבליעה. פעולות אלה נעשות על ידי השיניים, הלשון, שרירי הלעיסה ובלוטות הרוק. בבליעה- החיך הרך והענבל (Uvula) חוסמים את אזור הנאזופרינקס, ומונעים מהמזון לחדור לחלל האף.
- השיניים - חותכות, מועכות וגורסות את המזון, תוך כדי הלעיסה (שהיא תנועת מתואמת של הלסת והלשון).
- הרוק - מופרש מבלוטות הרוק לתוך חלל הפה, זוג בלוטות הפרוטיס באזור האוזניים, זוג בלוטות תת-לסתיות מתחת לבסיס הלשון בחלק האחורי של הפה, זוג בלוטות תת-לשוניות מעל הבלוטות התת-לסתיות. שומר על רטיבות הפה ומשמש הגנה ראשונית מפני חיידקים. ברוק נמצא האנזים עמילאז האחראי לפירוק רב-הסוכר, עמילן, לדו-סוכר, סוכרוז. הרוק, בנוסף, גורם למזון להפוך לעיסה, ובכך מקל על בליעתו ועל המעבר בוושט.
- הלשון - שריר המשתתף בלעיסה על ידי העברת המזון בין המלתעות, מסייע בעירבובו עם הרוק ואחראי על פעולת הבליעה, בכך שהוא דוחף את המזון הלעוס למעלה ולאחור כלפי החך והלוע לתוך הושט.
- לוע - צינור שרירי, מרופד בקרום רירי, שנמשך מבסיס הגולגולת עד לתחילת הוושט, דרכו עובר המזון מחלל הפה אל הוושט.
- ושט - צינור המחבר את החלק התחתון של הגרון (הלוע) עם הקיבה, אורכו אצל מבוגרים כ-25 ס"מ. אין מתבצע בו תהליך עיכול אלא רק העברה של המזון, באמצעות התכווצויות של השרירים העגולים הנמצאים בדפנות הוושט, בצורה גלית, כלפי מטה אל הקיבה. התכווצויות של שרירים בצורה כזו נקראת תנועה פריסטלטית, והיא מאפשרת גם לאדם העומד על ראשו לבלוע מזון מחלל הבליעה. לשם מניעת כניסתו של המזון לקנה הנשימה, ישנה רקמת האפיקגלוטיס שסוגרת אותו בעת האכילה. בין הוושט לקיבה קיים שסתום הנוצר משולי הקיבה. בדרך-כלל שסתום זה מונע חזרת מזון לוושט וכן הקאות.
- קיבה - הוא הצינור הרחב ביותר במערכת העיכול (דמוי שק שנפחו יכול לנוע בין 50 מ"ל לליטר וחצי) ובו מתבצע איחסון מזון, המשך פירוק מכני של המזון באמצעות לישה על ידי שרירי דופן הקיבה, פירוק כימי אנזימטי של החלבונים (על ידי אנזימים המכונים פרוטאזות, בעיקר על ידי האנזים פפסין).
- המעי הדק - הוא צינור מפותל, אורכו הממוצע הינו כ-6.5 מ', קוטרו כ-3 ס"מ, והוא ממלא את רוב חלל הבטן. בו מתבצעת רוב הספיגה של המזון. הוא מורכב משלושה איברים: תריסריון (הווה את תחילתו של המעי הדק), מעי ריק ומעי עקום (בו ניספגים רוב מרכיבי המזון אל מחזור הדם. בדפנות המעי קיימים המוריגים שדרכם מפעפע המזון שעוכל, אל תוך נימי הדם או נימי הלימפה.
- המעי הגס - הוא איבר העיכול האחרון. בו נספגים מים, מלחים ומרכיבים נוספים. במעי הגס חיידקים רבים אשר לחלק מהם תפקיד בתפקוד המעי. בעת שהמים נספגים, תכולתו הופכת סמיכה יותר עד שבסופו הופכת לצואה.
- פי הטבעת - צינור שאורכו כ-3.5 סנטימטר שהוא סוף צינור העיכול ודרכו מופרשת הצואה.
איברים נוספים של מערכת העיכול הם הכבד והלבלב.
המבנה הוא צינור אוטונומי, המושפע מרגשות ומהמזון שעובר בו.
פעילות מערכת העיכול אצל האדם כוללת:
- קליטת המזון.
- הפרשת נוזלים ואנזימים לתוך מערכת העיכול; (כ-7 ליטר ביום).
- ערבוב ודחיפה של תכולת צינור העיכול באמצעות תנועה פריסטלטית.
- עיכול המזון (מכני וכימי).
- ספיגה.
- הפרשת פסולת בצורת צואה.
דפנות מערכת העיכול מצפות אותה לכל אורכה. הן בנויות מ- 4 שכבות רקמה:
- Mucosa -השטוחת ביותר. מורכבת מ- 3 שכבות:
- אפיתליום
- למינה פרופריה
- מוסקולריס מוקוזה
- Submucosa
- Muscularis
- פה, לוע, חלק עליון של הוושט וספינקטר אנאלי חיצוני: שרירי שלד (רצוני)
- לאורך שאר מערכת העיכול: שרירים חלקים
- Serosa – העמוקה ביותר.
מחלות הקשורות למערכת העיכול
למחלות בדרכי העיכול יש שתי סיבות עיקריות:
- סיבה פנימית, במערכת העיכול יש חומצות העלולות לעכל חלקים ממערכת העיכול עצמה, כדוגמת כיב קיבה.
- סיבה חיצונית - אל מערכת העיכול נכנסים חומרים מבחוץ, הכוללים חומרים מזיקים, חיידקים ונגיפים העלולים לגרום לזיהומים ולעתים חומרים שהגוף לא רגיל אליהם ומגיב אליהם כאילו והגוף סובל מזיהום.
גורם חיצוני נוסף הם הטפילים הנכנסים למערכת העיכול מבחוץ. הן כיב קיבה והן מחלות זיהומיות מתבטאות לרוב בכאבי בטן. מחלות זיהומיות עשויות להתבטא בשילשולים, הקאות ועליית חום הגוף.
-קרדיט לוויקיפדיה ולי על האיסוף-
[פרסום] תמונה מפורטת של מערכת העיכול. +מידע.
ציטוט ההודעה
