סוף העולם זו רק ההתחלה-פרק שני
ניו-יורק,ניו-יורק,21:30 בלילה
בית משפחת קסטיאל.
יומיים להתפרצות הגדולה.
כשאתה בבית שלך,והילדה שאתה מאוהב בה שנים יושבת לידך,
והדבר היחיד שאתה מסוגל לחשוב עליו זה אבא שלך,
זה לא סימן טוב במיוחד.
המשכנו לצפות בטלוויזיה,הווירוס קטל חצי מיליארד איש ברחבי העולם והמספרים עולים כל הזמן.
הכתבים הביאו כמה מומחים שידברו על הווירוס,כולם במסכות נגד התקפה כימית.
אחד מהם הסביר שדוקטור קסטיאל,אבא שלי,ניסה לפתח תרופה חדשנית.
תרופה שהיא בעצם סוג של בלוטה שתיצור נוגדנים נגד מחלות.
"במילים פשוטות,לגוף יש 'חיילים' משלו נגד מתקפה חיידקית,אבל במחלות כגון סרטן הוא כמעט חסר ישע,מה שדוקטור קסטיאל ניסה לעשות,זה לספק לגוף 'חיילי קומנדו',ולהפוך אותו לחסין מול כל מחלה."
"אז איך 'תרופת הפלא' הזו הגיעה למצב שכזה?" שאל הכתב וקולו נשמע עמום.
"אנו משערים שבניסוי שערך הדוקטור,ה'תרופה' עברה מוטציה.
הוא ניסה אותה על חולדה,שהמערכת החיסונים שלהם דומה לשלנו,אבל המוטציה הנגיפית שנוצרה הייתה קטלנית.
מה שטוב הוא,בכל המצב הנורא הזה,שלנגיף הזה יש השפעה רק על אנשים מסויימים.
אחרים מחוסנים מולו באופן טבעי,ואחרים מייצרים חיסונים באופן טבעי."
מפת כדור-הארץ עלתה על המסך והמומחה החווה על כל דרום ארצות הברית.
"במקסיקו אחוז השורדים נמוך למדי,ההידבקות היא מהירה גם כך,הווירוס נישא באוויר,ובכלל,רמת ההגיינה שם נמוכה,
באלסקה אנחנו מקבלים דיווחים שהווירוס מכה ויש רוב לשורדים,אנחנו משערים שהוא נחלש בקור.
אבל," המדינות על כדור הארץ נצבעו בצבעים שונים,החלקים התחתונים בכתום והעליונים בתכלת.כל מה שבאמצע היה ירוק.
"כל האנשים שבאיזור הירוק מחולקים למחוסנים,ייצרנים,ובסכנת חיים.
אחוז מייצרי החיסונים הוא חצי אחוז מכלל תושבי העולם.
לעומת זאת אחוז הנדבקים עומד על שבעים-וחמישה וחצי אחוזים.
והמחוסנים באופן טבעי הם רק עשרים-וארבע.
גילינו שאחוז המחוסנים באופן טבעי גבוהה יותר באיטליה,ישראל,קליפורניה,ורובה של אנגליה."
הכתב הצמיד את ידו לאוזנייה.
"מקורות מבשרים לנו שדוקטור קסטיאל נמצא מעולף,אך בחיים.
הוא מהעשרים וארבע אחוזים למזלנו,אנו מקווים שיוכל לעזור לנו לתקן את המצב.
עכשיו נצא לשעה דומייה.
מספר המתים עומד על שמונה מאות מיליון,שלושים ואחד אלף,ומאה שבעים ושתיים הרוגים ועולה..."
המסך השחיר וכתוביות לבנות עלו וסיפרו על המתים ברחבי העולם.
איגרפתי את ידיי על ברכיי.
כעסתי כל-כך...
"היי," יד רכה ליטפה את ידי,שריריי המכווצים נרפו.
"זה בסדר," לחשה לי אליסון וחיבקה אותי בחזקה.
אנאבל,אמה של אליסון,ואנני אחותי היו במטבח.
אנני הייתה כמובן נסערת מאוד,ואנאבל הרגיעה אותה.
"אבא שלך..." התחלתי,"הוא איטלקי נכון?".
היא חייכה.
"הוא שרד.אני בטוחה בזה."
"בואי למטבח נראה מה איתן..."
התכוננתי להתרומם אבל היא דחפה אותי בעדינות חזרה לספא.
"דין...?," היא השפילה את מבטה "מ-מקודם?,ש-אממ ש-שבערך התנשקנו...אז,מה ה-הרגשת?"
לא הייתי רגיל לשמוע אותה מגמגמת.או מדברת אליי בטון כזה אישי.
"את יודעת," הסמקתי "אם הייתי מישהו אחר,בטוח הייתי מוצא איזה משהו רומנטי להגיד.
אבל אני לא.אני פשוט הרגשתי טוב.
כאילו העולם מושלם,לפחות העולם שלי.את..את כבר יודעת איך אני מרגיש כלפייך."
היא חייכה.
"זה בדיוק מה שרציתי לשמוע."
ואז היא נישקה אותי,והעולם היה שוב מושלם.
עד שהתחילו היריות,וידעתי שמישהו מת.
_______________________________________________
קיצרתי קצת ><''
יאללה תגובות D:
ציטוט ההודעה
.
