וואלה בחיים לא חשבתי שאני יגיע למצב שאני פורק את הרגשות שלי בפורום אבל אין מה לעשות חייב להוציא את זה...
אז ככה..
קודם כל אני בן 17 ...
ההורים שלי כל היום רבים, בבוקר בלילה כל הזמן שהם שתי ביחד בבית הם רבים צעקות בלאגנים..
בבוקר אני מתעורר מהצעקות שלהם, כל היום רבים על כסף כסף כסף...
נמאס לי כבר מהזיוני מוח האלה כל היום להתעורר מצעקות, לשמוע עוד צעקות, כשאני יוצא מהבית אני בפחדים שהם לא ירצחו אחד תשני נשבע לכם חחח ...
לא שאין לנו כסף פשוט יש טיפה חובות אז צריך לחסוך בהוצאות וכו' ויש לי בעיה אחושרמוטה שאני נוטה לאכול הרבה בחוץ, ומלא כסף הולך לי על זה בשבוע, בנוסף לכל זה אני גם מעשן אז צריך גם כסף לסיגריות לא ?
וואלה את הקטע של לאכול בחוץ אני יכול להפחית אבל סיגריות אני לא אצליח...
נמאס לי כבר כל פעם שאני יוצא מהבית לפחד שלא יקרה משהו, לפעמים קורה שאני מתקשר לאמא שלי באמצע יציאה לשאול אם הכל בסדר והיא לא מבינה למה..
וואלה אני יגיד לכם תאמת אני שונא את אבא שלי הוא בנאדם מגעיל נמאס לי ממנו, כל היום מעשן משתעל כמו לא יודע מה אני גם מתעורר מהשיעולים שלו לא רק מצעקות, הבנאדם מחרבן ולא מוריד תמים, כל הזמן אני צריך לנקות אחריו, כל הזמן צועק, כל הזמן רוצה שיעשו בשבילו הוא לא יכול לעשות שום דבר לבד...
אמא שלי מסכנה קורעת ת'תחת לפעמים עובדת לילות מגיעה הבייתה מבשלת מכבסת מנקה עושה כלים וכו'...
ואני כמו איזה מובטל מסריח חוזר בחמש בבוקר, הולך לישון, קם בחמש, על המחשב עד תשע-עשר יוצא חוזר בחמש ולמחרת אותו דבר..
אני עצלן מעפן שלא יכול לצאת לחפש עבודה, אני מת לעבוד אבל אין לי כח לחפש עבודה אינעל ראבק..
בקיצור החיים בזבל לא מאחל לאף אחד חיים כאלה ואני יודע שיש יותר מסכנים ממני אבל מה לעשות אני מפונק..
שיהיה לכם כל טוב, לא חייבים להגיב דפקתי פה וואחד חפירה.



ציטוט ההודעה


