כוכבים
אם אין תקוות אין אכזבות, אם אין אכזבות אז מה נשאר לי?
מה נשאר חוץ מאותם לילות, הישנים, הכואבים,
וכבר ניסיתי לחפש את האור, אבל זה לא באמת עזר לי,
כי רק הלילה הוא שמחזיק אותי בוהה בכוכבים.
כי מה שלא הרג גם לא חישל אותי - הוא רק הביא לי את המוזה,
ומרוב החישולים, כבר לא נותר לאן לזוז, הא?
ואז מה שהכל מאוס, הזמן עוד רץ, הזמן לא תם,
הרכבות, הן לא עוצרות - ואני... אני עוד רץ איתן.
מסתכל קדימה - לא אחורה, לא למטה, לא למעלה,
כי השמש תעוור אותי לא פחות מאשר הלילה,
וגם אם הדרך, היא לא הותירה לי סיבה חדשה לכאוב,
אני סומך על הדרך שתיתן לי דבר חדש לכתוב עליו.
וזה כבד, לסחוב על הכתף את כל הזכרונות מאמש,
אבל לפעמים גם אמש יעזור לי, לפעמים זה גם ייכאב,
וגם כשייגמר הלילה, אני לא אסתיר עיניי מפני השמש
כי גם השמש בסוף זורחת - זה סופו של כוכב.
תגובות
ציטוט ההודעה
