מ"התפוז המכני" ועד "קיל ביל": סצנות הפתיחה הגדולות של הקולנוע
מ"התפוז המכני" ועד "קיל ביל": סצנות הפתיחה הגדולות של הקולנוע
תחל שנה וברכותיה תכלה שנה וקללותיה. גם בקולנוע יש להתחלה משמעות חשובה. סצנת הפתיחה היא כמו כרטיס הביקור של הסרט, ומלמדת אותנו פעמים רבות, לא רק על הדמויות והסיפור, אלא גם על סגנון הבימוי, הצילום והאווירה הכללית. אז רגע לפני שתשליכו את כל החטאים, תאמרו את כל הסליחות ותתאוששו סופית מהקיץ הקשה, אתם מוזמנים לפתוח את השנה החדשה עם כמה מסצנות הפתיחה הגדולות של הקולנוע.
גיבורים ועלמות: מהומה רבה על לא דבר (1993)
העיבוד המופלא שרקח קנת' בראנה לקומדיה השייקספירית, מספק גם את אחת מסצנות הפתיחה המופלאות בקולנוע. מן העבר האחד עומדת משפחתו ואנשי חצרו של סניור ליאונטו. הסרט נפתח כאשר דון פדרו (דנזל וושינגטון). ופמלייתו דוהרים אל האחוזה, ומתכוננים לקראת הפגישה עם סניור ליאונטו ומשפחתו. בראנה, שגם מופקד על הבימוי בסרט, משתמש בעריכה צולבת בכדי להראות את הגברים מול הנשים, ואיך כל אחד מהם מתמרק ומצטחצח באופן שונה. בשילוב מוזיקה דרמטית והנופים המופלאים של איטליה, מדובר בסצנה בלתי נשכחת.
זוועות המלחמה: להציל את טוראי ראין (1998)
היא אולי ארוכה, מתישה ומחרידה, אבל סצנת הקרב הפותחת את סרטו של סטיבן ספילברג היא יצירת מופת קולנועית. טום הנקס מגיע עם חייליו אל רצועת החוף אומהה (נורמנדי). אך למרות מספרם הרב של חיילי בעלות הברית, הקרב על החוף הוא קשה ועקוב מדם. ספילברג אינו חוסך כאן באפקטים, ומאפשר לצופים להביט במתרחש כאילו היו משתתפים בקרב עצמו. הואיל והסרט כולו נסוב סביב מציאתו של הטוראי ראין, חייל צעיר שכל אחיו נהרגו במלחמה, משמשת הסצנה ההמונית כפתיח טראומתי. בעוד שאת הזוועות הקשות והגדולות קשה לקלוט, מתפקדת הטרגדיה המשפחתית הקטנה כצוהר דרכו ניתן להבין את האסון הגדול של המלחמה.
מרדף החיים: טריינספוטינג (1996)
סצנת הריצה הפותחת את סרטו המדובר של דני בויל, מלווה בוויס אובר של הגיבור - "רנטס". במילותיו, הוא מתאר את הגורל הבלתי נמנע אליו מכוונת אותנו התרבות, אשר לכאורה מציעה בפנינו שפע של בחירות - בקריירה, במשפחה, במקום מגורים. אך כבר בשורות הראשונות מתברר כי דווקא ההכרח לבחור, נראה ככפייה הגדולה מכולם. המרדף בו נמצא הגיבור, מתפקד בו זמנית כבריחה מאנשים ספציפיים, לבריחה מאותו גורל ממש. במהרה יתברר כי הסמים הם למעשה נתיב הבריחה שיעמוד במרכז הסרט. זוהי סצנה ממצה, ישירה ומדויקת בביצוע שלה.
הכלה הפצועה: קיל ביל (2003)
סגנון הבימוי המיוחד של קוונטין טרנטינו, המאופיין בתשומת לב לאסתטיקה והעיצוב של הפריים, מייצר פעם אחר פעם סצנות פתיחה מרשימות. גם בסרטו האחרון - ממזרים חסרי כבוד, הקדיש הבמאי מקום של כבוד לפתיחה. שם, מגלם כריסטוף וולץ קצין נאצי עם אובססיה ללכידת יהודים. בסצנה הראשונה, הנדמית למחזה קטן בעל מערכה אחת, הוא מגיע לביתו של איכר המסתיר משפחה יהודית מתחת לרצפה. בקור מקפיא וערמומיות כובשת, הוא מצליח להוציא מהאיכר את האמת.
עוד לפני "ממזרים חסרי כבוד", מכניס אותנו טרנטינו ישר אל המרחב האפל של הסרט, בחלק הראשון של קיל ביל. פניה החבולות של אומה ת'ורמן תופסות את רוב המסך, כשהיא נאנקת ומתנשפת מרוב כאב. קולו המרטיט של "ביל", שרק ידו נגלית עלינו, הפיצוץ הרועם של האקדח וכניסתו של השיר "My Baby Shot Me Down" - כל אלה, מדגישים את קווי המתאר של הסרט, שימולאו בהמשך באינספור צבעים.
פני הרוע: התפוז המכני (1971)
בדומה לטרנטינו, גם הבמאי סטנלי קובריק עליו השלום מצטיין בסצנות פתיחה. במקרה של קובריק לא מדובר בהכרח בסצנות שיש בהן התרחשות, אלא במקבץ שוטים, המחוברים יחד עם מוזיקה בלבד. דוגמא מעניינת לכך היא אודיסיאה בחלל: 2001 (1968). בדקות הראשונות של הסרט אפשר לראות שלל חלליות משייטות להן בחלל החיצון, לצלילי "הדנובה הכחולה" של שטראוס. קובריק מנסה להראות לנו באירוניה המאפיינת אותו, את המחול הטכנולוגי שבתוכו אנחנו חיים.
השילוב בין מוזיקה קלאסית להתרחשות שלכאורה אינה הולמת אותה, חוזרת גם בסרטו השנוי במחלוקת "התפוז המכני" (1971). במרכז העלילה עומד אלכס (מלקולם מקדואל), מנהיג חבורת בריונים, הנאסר לאחר שורת מעשי שוד, אונס וונדליזם קשים. מעשי הזוועה שלו מלווים בדרך כלל בקטעים מתוך יצירות של בטהובן, המלחין האהוב עליו. בסצנת הפתיחה של הסרט, רגע לפני שיצאו לעוד סשן של התעללות והרס, אנחנו מתוודעים לגיבור ולנפשו המאיימת.
המבט הבטוח והישיר כל כך בתחילת הסרט, יתמוטט בסיום לכדי הבעת פנים מזוגגת וחסרת רוח חיים.
תמצית החיים בכמה דקות מצויירות: למעלה (2009)
לא בכדי זכה הסרט "למעלה" בפרס האוסקר. אולפני פיקסאר מצליחים להפיק לא רק יצירה מרשימה מבחינה ויזואלית, אלא סיפור אנושי קסום ומקורי. העלילה עוקבת אחר מסעו של הישיש קארל פרדריקסון, המתעקש להגשים את חלומו הישן, ולהגיע לדרום אמריקה. זאת, לאחר שאישתו אלי נפטרה. בתחילת הסרט, נפרש בפנינו סיפור היכרותם, אהבתם וחייהם המשותפים בכמה דקות מזורזות. למרות הדחיפות במסירת האינפורמציה, מצליחים אנשי פיקסאר לגרום לצופה להיקשר לדמויות מן הראשית. כך, כאשר יתחיל קרל את דרכו, אנחנו כבר מאוד נרצה שיסיים.
סעודה משפחתית: אוכל, שתייה, גבר, אישה (1994)
לבד מסצנות האקשן וההרג המרובות, כמה מסצנות הפתיחה הטובות ביותר שמורות לסרטים אותם ניתן לכנות "סרטי אוכל". הצבעוניות והדינאמיות של המטבח מאפשרים לא פעם דקות פתיחה מלאות בצבע וקצב. אחת מהסצנות המשובחות ביותר שייכת לסרט הסיני "אוכל, שתייה, גבר, אישה", של הבמאי אנג לי. צ'ו הוא שף ותיק, אב לשלוש בנות גדולות, המנסות כל אחת בדרכה למצוא את מקומה בעולם שמרני. חלק ניכר ממערכת היחסים הסבוכה בין האב לבנותיו מושתת על חילופי המזון ביניהם. כך, נפתח הסרט כאשר האב מבשל סעודה עצומה. בהתחלה נדמה כאילו הוא מתכונן לעשרות אנשים, אך בהמשך מתברר כי זוהי ארוחה משפחתית שגרתית. שלוש ומשהו דקות של בישול סיני מסורתי, מספיקות בכדי לרוץ בסוף הסרט לאגרול הכי קרוב בסביבה.
הרים וגבעות: צלילי המוזיקה (1965)
העננים הסמיכים של האלפים האוסטרים, ההרים העצומים שמחביאים אגמים צלולים ובסיום שוט אחד ארוך שמוביל אותנו לגבעה ירוקה-ירוקה ולג'ולי אנדרוס אחת. יכול להיות שהיום אין שום דבר מרשים בתנועת המצלמה הגבוהה והסיבובית בה השתמשו ב"צלילי המוזיקה", אבל ב-1965 זו בהחלט הייתה סיבה לגאווה. לא לשווא קיבל הסרט את פרס האוסקר באותה שנה, המציג קומפוזיציה עשירה של תמונה, טקסט וכמובן מוזיקה מצוינת. אגב, אנדרוס סיפרה בכמה ראיונות, שהאליקופטר שעליו ישב צוות הצילום, כמעט העיף אותה בכל פעם מחדש כשהתקרב.
תה ואקדחים: סדרת סרטי ג'יימס בונד
אם יש מישהו ששותף לכתיבת הספר על סצנות פתיחה, שהרי אלה יוצרי סדרת סרטי "ג'יימס בונד". החל מ-1962, ובמהלך 56 סרטים, הצליח הסוכן החשאי 007 לספק דקות פתיחה של אקשן, מתח וקסם אישי. בד בבד, סרטי ג'יימס בונד מתמחים גם ביצירה של "יחדת כתוביות" מיוחדת, הכוללת תמיד צלליות מתנועעות של נשים סקסיות. בסרט "כדור הרעם", מתחילה הסצנה הראשונה בהלוויה המזוייפת של בונד (שון קונרי). בחמש הדקות הראשונות הוא יספיק להרוג את הרשע התורן, לעוף עם חליפה מיוחדת וכמובן לפלרטט עם אישה יפה.
"עכבר העיר"
ציטוט ההודעה
.
נכתב במקור על ידי MartiNi
