"הרשת החברתית": אמור לי מי חבריך
הסרט "הרשת החברתית", שיעלה בסוף השבוע בארצות הברית, מראה כיצד גם פייסבוק, האתר הנחשב למעודכן ביותר, מונע על ידי קונפליקטים עתיקי יומין
בקדימון של "הרשת החברתית", הסרט החדש על תולדותיו הסוערות של אתר הרשת החברתית פייסבוק, סמן מפלס לו דרך בנוף הדיגיטלי המודרני, מלא "חברים" שבמציאות עשויים להיות לא-חברים, וזרים המחייכים חיוכים אינטימיים. מובטח בו סיפור סקסי ולחיץ כעדכון סטטוס בן שניות ספורות בעולם מקוון. אבל הסרט - שכתב ארון סורקין וביים דייוויד פינצ'ר - עוסק באבטיפוסים ובקונפליקטים עתיקי יומין כמו התנ"ך.
יוצרי הסרט מסתמכים על פייסבוק, ועל הכותרות המופיעות לעתים תכופות על הצמיחה המדהימה שלו ועל סוגיות הפרטיות הבעייתיות שלו, אבל מעדיפים לעסוק בעל-זמניות שלו. "אנחנו לא רוכבים על גל של שיגעון חולף", אומר פינצ'ר בחדר ישיבות באולפני סוני. "בבסיס העניין הזה יש סיפור אירוני על חברות ועל הצורך בקשר. פייסבוק סיפק הקשר מעניין לדרמה הפשוטה והמרירה הזאת".
סקוט רודין, אחד ממפיקי הסרט שיעלה בארצות הברית בסוף השבוע, אומר כי "אי אפשר להגיע ל-500 מיליון חברים מבלי לרכוש גם כמה אויבים". הסרט מורכב, לדבריו, מנושאים שהיו יכולים להשתלב גם בסיפור על רומא העתיקה. "זה קלאסי מאוד", הוא אומר. "הגברים רוצים להרוג זה את זה, הנשים אכזריות, ורק החזקים ביותר שורדים".
הסרט, שיעלה בישראל ב-28 באוקטובר, מתאר איך האתר פייסבוק, שנקרא אז "thefacebook", יצר הייררכיה חברתית אלטרנטיווית, תחילה בהרווארד ב-2004 ואחר כך בעולם בכלל. זה קרב ראווה בין מארק צוקרברג, אדוארדו סוורין ושון פארקר, כולם אבות מייסדים של אתר המספק לאנשים אפשרות ליצור בקלות קשרים עם חברים ישנים וחדשים. כשפייסבוק התחיל להמריא, מתפתחת ביניהם תגרה על קרדיט ועל כסף, שעוברת בהמשך מחדרי המעונות לתצהירים בנסיבות יוקרתיות.
הזוג המוזר
כמו המיזם שהוא מתעד, הסרט נוצר בחיפזון גדול. טיוטת ספר מאת בן מזריץ', "The Accidental Billionaires" (המיליארדרים במקרה), נפוצה בתחילת 2009. אנשיו של רודין ראו אותה, צילצלו לסוני וגילו שדיינה ברונטי ומייק דה לוקה כבר מחזיקים בזכויות. במקום להילחם הם הסכימו לשתף פעולה. סורקין קרא רק ארבעה עמודים בטיוטת הספר ומיד התקשר לסוכן שלו, והשלים תסריט עוד לפני שהסרט ראה אור. פינצ'ר, שחיפש סרט, קיבל טיוטה מסוני ומרודין, והסכים לביים את הסרט ובלבד שלא ייאלץ לחכות "שמונה סיבובים של פיתוח ותשע טיוטות. היה צריך לעשות את הסרט עכשיו" (טיוטת הספר נמכרה ביוני 2008, צילומי הסרט החלו באוקטובר 2009).
שלל שחקנים צעירים עמדו בתור לעבוד בסרט שמביים פינצ'ר ("שבעה חטאים", "מועדון קרב", "זודיאק", "המקרה המוזר של בנג'מין באטן") על פי תסריט של סורקין (שיצר את סדרת הטלוויזיה "הבית הלבן" וכתב תסריטים לסרטים כמו "מלחמתו של צ'רלי וילסון", "בכוונת זדון" ו"בחורים טובים"). ג'סי אייזנברג ("קיץ מסחרר") לוהק בתפקיד צוקרברג, גיבור הסרט; אנדרו גרפילד (שבקרוב יהיה ספיידרמן הבא) מגלם את טייס המשנה הנזנח של צוקרברג, אדוארדו סוורין; וג'סטין טימברלייק, כוכב פופ נחשב, ייכנס לנעליו של פארקר, אמרגן האינטרנט הגאון.
אף שברור שהשחקנים הצטרפו לסרט מתוך הנחה שיש לו פוטנציאל גדול להיות פרויקט יוקרתי, הסרט שייך ללא ספק לפינצ'ר ולסורקין. בתחילה נדמה שאלה נישואי כפייה: פינצ'ר, במאי ויוצר שבורא עולמות כה אקספרסיוויים עד שלעתים קרובות אין צורך במלים, מביים את "רשת חברתית" על פי תסריט מאת סורקין, מחזאי לא פחות מתסריטאי, שנדמה שהדיאלוגים שלו נורים מתת-מקלע וכמעט שאינם נזקקים להקשר חזותי.
ג'סי אייזנברג כמארק צוקרברג
אבל שיתוף הפעולה ברור מהסצינה הראשונה. בפתיחת הסרט, מארק צוקרברג עסוק בוויכוח בבר רועש עם מי שעומדת להיות חברתו והמוזה שלו (שמגלמת רוני מארה, שלוהקה לתפקיד ליסבת סלאנדר בגרסה ההוליוודית ל"נערה עם קעקוע דרקון"). בשל כישוריו החברתיים המוגבלים הוא מחמיץ את המספר הגדל והולך של אותות המעידים שהשאפתנות חסרת הלאות שלו דוחה אותה. דמותה של מארה מחכה להזדמנות ואז, במלים ספורות שנבחרו היטב, היא הופכת אותו לאומלל כבד לשון.
זה סורקין קלאסי, שמונה עמודי דיאלוג בין שני אנשים פיקחים שנתונים במלחמה מילולית. היכן אפוא החלק של פינצ'ר? הם צילמו את הסצינה 99 פעמים. כל משקיף מהצד, נקישת כוס וכתם על מפית הבר מתוכנן לעילא. "דייוויד פינצ'ר הוא פרפקציוניסט", אומר אייזנברג. "יש סיפורים על אנשים שעובדים ללא לאות ובקפדנות כדי להשיג את מטרתם, אבל דייוויד הוא הדבר האמיתי".
סורקין הודה שיש בשידוך ביניהם איכות של "הזוג המוזר". "זה לא הזיווג המושלם, אינטואיטיווית, בין במאי לבין חומר", הוא אומר. "דייוויד ידוע כבמאי חזותי שאין שני לו, ואילו אני כותב על אנשים שמדברים בחדרים. הוא הסכים לקבל את כל השפה שלי, הפך אותה ליפה מבחינה חזותית ויצק בה רגש רב".
החוליה החדשה בשרשרת הממלכות הסוערות של פינצ'ר נמצאת בהרווארד. פינצ'ר השתמש במגוון אתרים תחליפיים וצייר בדקדקנות את האוניברסיטה כקולוסיאום. השפה, המעמד החברתי, קבוצות הלימוד - כל אלה משמשים נשק, בשעה שצוקרברג מציג מרכיב חדש - טכנולוגיה כנשק האולטימטיווי. "אי אפשר להתעלם מכך שזה קרה בהרווארד", אומר סורקין. "הקרקע שבה צמח הרעיון היתה תחושת הזרות, אאוטסיידר שרוצה להשתייך".
רודין הוסיף, "זה סיפור על האקר מחשבים שנהפך למנכ"ל, ואני חושב שדייוויד גילה הבנה ואינסטינקט נהדרים ביחס למהות של הדמויות המורדות האלה".
פינצ'ר אומר שמהפכות אמיתיות נתקלות לעתים קרובות ביחס מתנשא. "אני יודע באופן סובייקטיווי מאוד איך זה להיות בן 21 ולשבת בחדר מלא מבוגרים שכולם אומרים כמה חמוד הלהט שלך לחזון ואיך הוא הופך אותך לאדם כועס. צעיר מסוג מסוים יגיד בתגובה לזה, 'בואו נמוטט את הקירות של המקום הזה, נצית אש בחוכמה הקונבנציונלית וניקח את העתיד לנסיעת מבחן'".
כמו פינצ'ר, סורקין אינו מוקסם מפוטנציאל הרשתות החברתיות - "אני חושב שדרך התקשורת הקודמת שלנו היתה בסדר גמור" - אבל הוא התרשם עמוקות מהיקף התופעה ומההדהוד הדרמטי המוזר שלה. כפי שמתואר בסרט, צוקרברג מתחיל עם חבר מציאותי אחד, סוורין, בדרכו ליצור את מנוע האינטראקציה החברתית הגדול ביותר בתולדות האנושות, ובסופו של דבר שומט אותו אל מתחת לגלגלי אוטובוס. סורקין אומר שהסיפור "איום באירוניה שלו. אלה היו אנשים שדרכיהם החברתיות נפרדו בשל מה שניסו לעשות".
אייזנברג, שעד כה גילם בעיקר טיפוסים עצמאיים ודוביים וחנונים חביבים, התבקש על ידי פינצ'ר לחשוב בכיוון טראוויס ביקל (הגיבור מ"נהג מונית"), נוקם בודד שהוגה תוכנית גרנדיוזית. "הוא מבריק ואכזרי, ומה שברא אוכל אותו, אני לא חושב שהוא השקיע הרבה זמן בבדיקה עצמית", אומר. "זה סרט על מה שקורה כשכולם בטוחים שהם עושים את הדבר הנכון, והדברים האלה סותרים זה את זה".
זימה במסדרונות הרווארד
הסרט סוחף את הצופים לתוך הרווארד המוצגת כמקום הייררכי ושטוף זימה. אחר כך, תוך כדי שימוש בתצהירי בית משפט, כמקור וכאמצעי, נרמז שהשחקנים יושבים ליד אותו שולחן, אבל לא מסכימים על מה שמונח על השולחן (עוד לפני שהסרט יצא היו התכתשויות בין יוצרי הסרט על פייסבוק לבין מנהלי האתר).
"ברוב הסרטים רואים את הסיפור מבעד לעיני הגיבור", אומר טימברלייק. "אבל בסרט הזה כולם אנטי-גיבורים, לכל אחד יש נקודת מבט משלו. זה מדליק, אבל יש משהו עצוב מאוד בכך שכולם בטוחים שהם עושים את הדבר הנכון. כל אחד חושב שהוא האיש הטוב".
לדעת פינצ'ר, גרסתו של צוקרברג ביחס להיווצרות פייסבוק זוכה לזמן מסך שווה לגרסאות האחרות. "כשמביימים תצהיר משפטי, חצי מהיושבים לשולחן צריכים להאמין שהבחור הזה לקח את הרעיון שלך וברח אתו ודפק אותך, אבל בצד השני של השולחן צריך שיהיה מי שיגיד, 'בלי מה שאני עשיתי לא היו רווחים לחלק'", הוא אומר.
מדיה חברתית - עם הטכנולוגיה שמאפשרת לאנשים להודיע מיד לעשרות, מאות או אלפי אנשים היכן הם נמצאים ומה הם עושים - נהפכה למעין אורגניזם שמתרבה מאליו, הניזון מכל מי שמעביר עליו עכבר, ומכלה אותו. גרפילד אומר שרוב השחקנים כבר היו ממילא מחוברים מדי, פומביים מדי. "בגלל החינוך שקיבלתי, אני מרגיש שמה שקורה בפייסבוק גס וסר טעם, אבל זו מהפכה שקורית לנגד עינינו, מעשה יצירה טהור, גאוני בפשטותו".
רודין לא רואה בפייסבוק מהפכה או הצלחה עסקית חסרת תקדים, אלא אלגוריה. "פייסבוק", הוא אומר, "הוא משהו שאפשר להחזיק מול האור, לסובב ימינה ושמאלה, והוא נהפך למטאפורה לדברים גדולים מאוד: מה זו תקשורת. מהי חברות? מהי הבדידות?"
קרדיט ל"עכבר העיר"
ציטוט ההודעה
