[ביקורת קולנוע] בנא" הוא אחד הסרטים הטובים שנעשו בישראל
פרו בנא NANA
למרות קשיים מסוימים בהצגת חלק מהדמויות, עם תצוגת משחק מעולה של שמואל וילוז'ני ומיכאל כהן, "בנא" הוא אחד הסרטים הישראליים הטובים ביותר בשנים האחרונות
חייו של עמוס אינם פשוטים. זוגתו נפטרה והותירה אותו מטופל בבנו הלא שפוי. עבודתו כעובד סוציאלי שמתמחה בהתמודדות עם חולי נפש במצבי קצה מעמתת אותו באופן יומיומי עם סיטואציות מסוכנות ולא נעימות, שחוזרות על עצמן כשהוא מגיע לביתו, עם בנו יוריק. והוא כבר לא צעיר. עמוס הוא אדם נעים הליכות, לרגעים הוא נראה אף מהוסס משהו, אבל יותר מדי פעמים ההתמודדות עם ההתקפים הפרועים של בנו חושפת את הצד האלים החבוי בו, הפתיל הקצר, התוקפנות. תכונות שהופכות אותו למתאים לעבודתו המלחיצה, שגולשת לא פעם למאבקים פיזיים, אבל לא לאתגרים של חינוך בנו הרגיש והעדין.
עמוס, גיבור "בנא", סרט הביכורים של ניב קליינר, המגולם בצורה נפלאה על ידי שמואל וילוז'ני, הוא דמות מרתקת, והסרט שהוא ניצב במרכזו הוא אחת היצירות הקולנועיות המרשימות שנעשו כאן בשנים האחרונות. לא מדובר בסרט מושלם, אבל מדובר בדרמה אפקטיבית להחריד, עם כמה סצנות מעיקות שפוגעות ישר בבטן, וכמה רגעים של לחלוחית שאי אפשר להתווכח אתה בעיניים. אבל המחויבות לדרמטיות, ולתיאור מערכות יחסים, לא מונעות מהסרט להיות נסיוני, ההיפך. קליינר מרשה לעצמו לקחת חרויות מבניות שמעטים הקולנוענים שמעזים להשתמש בהן, ומעטים אף יותר מצליחים להכיל אותן באופן אינטגרטיבי כל כך בסרטיהם.
הזמנתם תאילנדי?
בסרט מחליט עמוס לארח בביתו את בנא, צעירה תאילנדית מושכת למדי אותה הוא פוגש במשימה מקצועית, במהלכה הוא מונע ממיליונר אקצנטרי להצית את ביתו ואת עצמו, ולמעשה גם את בנא, העוזרת האישית שלו. עמוס מבין כי אם בנא תמשיך לעבוד שם, חייה בסכנה, והוא מזמין אותה לביתו. בנא מנסה להשתלב באווירה ההזויה של דירתו של עמוס, שהמוזיקה הנסיונית של יוריק, הבן המעורער (שהולחנה בכישרון על ידי גלברט, מוזיקאי מצויין המתמחה בנעימות אלקטרוניות אינפנטיליות במכוון), והתנהגותו הלא צפויה, הופכות לסוג של בית משוגעים. אבל הנוכחות של בנא מערערת את האיזון העדין שקיים בבית, ובסופו של דבר מובילה להתפרצות יצרים קיצונית, שמשנה את מערכת היחסים התקועה בין עמוס ויוריק.
קליינר עושה בסרט הזה הרבה דברים יפים. שוטים ארוכים ודחוסים שמגבירים את תחושת המציאות וממחישים את הקלאוסטרופוביה של הדירה, ושל הסיטואציה. שימוש מדהים במוזיקה דיאגטית (מוזיקה שקיימת בעלילה, שגם הדמויות שומעות). הרבה הומור, סוריאליזם ורגעים אבסורדיים, שמשתלבים בטבעיות, ממש כמו בחיים, בריאליזם של הסרט. ומעל הכל הקצב הנכון, והכתיבה המעולה.
יפות במיוחד הסצנות בהן מתוארת העבודה של עמוס, וההחלטה התסריטאית לגבי המקצוע שלו. כדאי לקליינר לעשות סרט פשע. יכול להיות מעניין לראות אותו מיישם את המבט המפוכח והגישה המקורית בה הוא משתמש לתיאור הריאליסטי של עבודתו של עמוס, לעבודת משטרה. קליינר לוכד בטבעיות את הבעיתיות בעבודתו של עמוס, שניכרת במיוחד סצנה מצויינת בה מגלמת דפנה ערמוני חולת נפש תוקפנית.הו, יוריק האומלל
כאמור, הסרט אינו נטול חסרונות. דמותו של יוריק, הבן הלא שפוי, היא הצד החלש של הסרט. מיכאל מושונוב הוא אמנם שחקן מוכשר, אבל עיצוב דמותו לוקה בחסר. יותר מדי קלישאות לגבי התנהגותם של אנשים לא שפויים מוצאות דרכן אל הסרט, והתוצאה היא דמות לא אמינה, וקצת מביכה. הכתיבה המהוקצעת אמנם ממסגרת אותו נכונה בתוך התסריט, אבל פיתרון יותר מקורי ויצירתי נדרש על מנת להפריד את יוריק מהמיתוס המוכר לעייפה של המשוגע הקולנועי, ולהחדיר בו את הספציפיות הנדרשת על מנת שתפקיד כזה יעבוד על המסך. גם הסיפור של בנא, על שמה קרוי הסרט, נקטע בשלב מסויים באופן מפתיע.
אבל קל לסלוח לסרט על מגרעותיו כשהוא מגיע לסיומו, בשוט סיום פנטסטי שפוגע ישר בכליות. ווילוז'ני, הנכס המרכזי של קליינר, בתפקיד מענג פשוט, סוחב אתו את הסרט לאמת הרגשית אליה הוא מגיע בסופו. קשה להיזכר בסרט ישראלי עם סיום מספק כל כך, וכיף לחשוב שקליינר מן הסתם עובד כרגע על סרט נוסף, כי למרות הבוסריות, הוא בבירור אחד הקולנוענים המוכשרים שצמחו כאן.
ציטוט ההודעה
