סקירה על שלושת הדתות האברהמיות
[CENTER]:: לנקיית פורום תאולוגיה ודתות ::
:: דתות ואמונות ::
יהדות :
יהדות היא דת, תרבות ולאום של קבוצה אתנית, שהמשתייכים אליה נקראים בשם יהודים.
דת היהדות היא העתיקה מבין שלושת הדתות המונותאיסטיות המערביות. זוהי הדת שעל בסיסה צמחה הנצרות, והדת שהייתה המשפיעה ביותר על היווצרות האסלאם. היהדות היא דת הלכה (אורתופרקטית), המבוססת על מערכת של מצוות מעשיות, שמקורותיה בכתבי הקודש היהודיים: התורה שבכתב (התנ"ך), ובקרב היהדות הרבנית היא מתבססת אף על התורה שבעל פה (הכוללת את המשנה והתלמוד שהועלו על הכתב במאות 4-6 לספירה, ואת החיבורים ההלכתיים כדוגמת משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך שחוברו באלף האחרון).
כתרבות, היהדות כוללת כמה שפות ייחודיות, שבכל אחת מהן נוצרה ספרות ענפה, פילוסופיה יהודית מקיפה שלעתים הושפעה מחיבורים פילוסופיים כלליים ויצרה סינתזה ביניהם לבין היהדות, וכן מערכת של מנהגים ומוסכמות חברתיות שלהם שותפים גם יהודים חילונים שמקיימים את ההלכה היהודית למחצה.
כלאום, היהדות משמשת מוקד הזדהות לאומית לקבוצה של כמה מיליוני בני אדם ברחבי העולם. הזהות היהודית הלאומית, והזיקה רבת השנים לארץ ישראל עמדה במאה ה-20 כבסיס להקמת מדינת ישראל.
כקבוצה אתנית מונים היהודים כ-13 מיליון בני אדם, המפוזרים בארצות שונות בעולם, ובעיקר בישראל, בארצות הברית, ובאירופה. בין המשתייכים לקבוצה האתנית ניתן למצוא מאפיינים תרבותיים משותפים ותחושת סולידריות.
יש הרואים ביהדות דת הלכתית ומשפטית בלבד, ובעת החדשה קמו הוגים ששללו את קיומם של 'עיקרי אמונה' ביהדות. עם זאת, מקובל לייחס ליהדות כמה וכמה יסודות אמונה. מפורסמת ביותר היא רשימתו של הרמב"ם הכוללת שלושה עשר עיקרים, ובראשם האמונה באל אחד, האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית של תורת משה. בין העיקרים הנוספים נמצאות האמונות בתחיית המתים, בעולם הבא ובמשיח.
אחד הביטויים המזוהים ביותר עם האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, הוא "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד" (ספר דברים, ו',ד'). יהודים השתמשו במשפט זה כביטוי לאמונה המונותיאיסטית, כאמצעי לזיהוי בפני יהודים אחרים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם ביהדות, ואף בעת מוות על קידוש השם. אף על-פי-כן לא מקובל לראות במשפט הזה דוֹגמה כמו הקרדו בנצרות או השהאדה באסלאם. למשל, אין די בהצהרת המשפט הזה כדי להתגייר.
נצרות :
הנצרות, על ענפיה השונים, רואה את האלוהות כמורכבת משלושה - האב (אלוהים), הבן (ישו, הנחשב לבן האלוהים) ורוח הקודש (מעין השראה של קדושה) - שהם אחד. תפיסה זו מכונה השילוש הקדוש. הנצרות היא דת דוֹגמטית, כלומר, במרכז הדת עומדים כמה עקרונות (דוֹגמות) שעל הנוצרי להביע את אמונתו המלאה בהם. קבלת העקרונות והצהרת האמונה בהם היא התנאי העיקרי להפיכתו של אדם לנוצרי. סטייה מעקרונות האמונה הרשמיים מכונה הרטיות (או: הרזיה heresia, heresy; כפירה, מונח הקרוב למונח העברי "מינות"). ויכוחים על עקרונות האמונה היו הסיבה התאולוגית המרכזית לפילוגים שחלו בנצרות לאורך השנים.
העקרונות המקובלים כיום על רוב הזרמים הנוצריים הם:
1. קבלת השילוש הקדוש
2. האמונה כי ישו היה אל ואדם כאחד (אמונה שעוררה בעבר מחלוקת בין פלגים בנצרות ושבגללה פרשו המונופיזיטים)
3. האמונה כי צליבתו כאדם באה ככפרה על חטאי האנושות
4. האמונה כי ישו קם לתחייה מקברו ביום השלישי לאחר שנצלב
5. האמונה שמריה (מרים) שילדה את ישו הייתה בתולה לפני שילדה את ישו ונותרה בתולה לאחר לידתו (יש נוצרים החולקים על הסיפא של הדוֹגמה הזו).
6. אמונה בנצחיות הנפש
7. אמונה ביום הדין, שבו המתים יקומו לתחייה וישו יחזור וישפוט אותם
8. קבלת החלטות ועידת ניקיאה (ועידת בישופים, שהתכנסה בשנת 325 לספירה וקבעה את עקרונות הנצרות שלעיל. הפלגים השונים בנצרות חלוקים לגבי שאלת הסמכות לפרש את ההחלטות ולהתאימן לרוח הזמן).
הדמות המרכזית בדת הנוצרית, על כל פלגיה, היא דמותו של ישו הנוצרי. על-פי המקורות הנוצריים, בעיקר ספרי הברית החדשה, ישו היה יהודי שחי בתחילת המאה ה-1 לספירה, נשא הטפות דתיות ואף חולל נסים. תלמידיו ראו בו את המשיח בן דוד, אולם הסנהדרין, המוסד היהודי העליון בארץ ישראל דאז, ראתה בו מורד ומסרה אותו לידי השלטונות הרומיים כדי שיוציאו אותו להורג. על-פי הכתבים הנוצריים, הוצא ישו להורג בצליבה בירושלים.
בתקופה מאוחרת יותר התפתחה בנצרות תאולוגיה, שעל-פיה ישו היה בן האלוהים, כלומר ההוויה בשילוש שנקראת "הבן" אשר לבשה בשר ודם והופיעה בדמות אדם (האל בתחפושת או בהתגלות) לפי האיגרות של פאולוס (איגרת אל העברים פרק א'), וכי צליבתו הייתה מעין הקרבת קורבן למען כפרת החטאים של האנושות כולה. התאולוגיה הזאת פותחה בעיקר בידי פאולוס (שאול הטרסי), תלמיד של ישו, שהוא האישיות המרכזית בעיצוב הנצרות כפי שהיא מוכרת לנו.
אסלאם :
האסלאם הנה דת מונותאיסטית, המבוססת על הקוראן, שלפי אמונת חסידיו, נשלח מהשמים על ידי אללה דרך הנביא מוחמד. המוסלמים מאמינים, כי מוחמד הוא הנביא האחרון ("חותם הנביאים"); מרביתם רואים בחדית'ים, המספרים על חייו ומעשיו של מוחמד, כלי מרכזי לפירוש הקוראן.
האסלאם החל את דרכו במאה השביעית בחצי האי ערב. תחת הנהגתו של מוחמד.
מספרם המוערך של המוסלמים בעולם הוא 1.4 מיליארד, כך שהם הקהילה הדתית השנייה בגודלה בעולם. מרבית המוסלמים חיים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, דרום אסיה ודרום מזרח אסיה. רק כ-20 אחוזים מהם חיים במדינות ערביות.
* הספר הקדוש לדת זו הוא הקוראן, הנחשב בעיני המאמינים המוסלמים לספר אלוהי פלאי, בו כלולה כל החוכמה.
* היום המקודש בשבוע הוא יום שישי (גֻ'מעה) - אין איסור על עשיית מלאכה ביום הזה, אולם מתקיימות תפילות המוניות במסגדים הכוללות דרשה. כיום מקובל יום שישי גם כיום שבתון אזרחי כללי בארצות מוסלמיות.
* סמלים מקובלים לציון דת האסלאם הם סהר (עם או בלי כוכב נוגה בצדו) וכן שימוש בצבע ירוק.
* לוח השנה המוסלמי מכוון לפי הירח ומורכב מ-12 מחזורים של הלבנה. עיבור השנים, שהיה נהוג בקרב הערבים לפני האסלאם נאסר בהלכה המוסלמית, כך שלחגים אין עונה קבועה בשנה, והם נודדים לאחור כ־11 יום מדי שנה. השנים נמנות מהשנה שבה התרחשה ההג'רה, כלומר הגירתו של מוחמד ממכה לאל-מדינה.
* ה"קרדו" ("אני מאמין") של האסלאם הוא "אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליחו". נוסח זה מכונה "שהאדה" (עדוּת). אמירתו נחשבת כהבעת דבקות באסלאם, והיא המרכיב המרכזי בטקס ההתאסלמות.
* העיר הקדושה ביותר היא מכה, בה נמצאת הכעבה - מבנה קדום דמוי קובייה שאורך צלעו כ-11 מטרים, אותו מקיפים המוסלמים כחלק ממצוות החג', ולאחריה מקודשות הערים אל-מדינה וירושלים. השיעים אינם רואים באל-מדינה עיר קדושה, ולעומת זאת הם רואים ערים קדושות בכרבלא ואל-נג'ף שבעיראק ובקום שבאיראן.
* המנהיג הדתי נקרא אימאם. תפקיד האימאם אצל הסונים הוא בעיקר ניהול התפילות. אצל השיעים הוא מנהיג רוחני שיש מייחסים לו אף תכונות מיסטיות.
* באסלאם חמישה יסודות - "עמודי האסלאם" (أركان الإسلام, "ארכאן אלאסלאם"), שהם בעצם חמש מצוות האסלאם המרכזיות המחייבות כל מאמין מוסלמי: אמירת ה"שהאדה", תפילה, צום רמדאן, עלייה לרגל למכה, ומתן צדקה. באסלאם השיעי קיימת מצווה נוספת: ה"ולאיה" (ولاية), האמונה שעלי אבן אבו טאלב הוא "ולי אללה" (ولـيّ الله), כלומר "הממונה מטעם אללה" ויורשו הלגיטימי היחיד של מוחמד. אמונה זו נחגגת בחג השיעי "ע'דיר ח'ם" (غدير خـُمّ, ראו להלן), אולם היא נשללת באסלאם הסוני.
