Silent Hunter 5: Battle of the Atlantic v.1.1[Ubisoft Entertainment] (ENG) | 1 LINK
להניח הנחות יכול להיות עניין מסוכן מאוד. מצד אחד ההנחות הופכות את החיים לקלים יותר משום שהאדם משתמש בנסיון שצבר עם השנים בכדי לצפות את העתיד על סמך התרחשויות העבר. אתה יכול להניח שהמשקה חם משום האדים המיתמרים ממנו ואתה יכול להניח שעלמת החן שמולך לא מעוניינת בך כבן זוג משום שהיא בדיוק הצביעה עליך וצחקה עד כלות.
אבל יש גם צד שני, ואת הצד השני הזה אפשר לסכם בצירוף המילים Silent Hunter 5, או, בשמו הסודי: "אנו יוצאים מנקודת הנחה שפיקדת על צוללת ולכן לא נספר לך כלום, שום דבר, אפס. בהצלחה".
אחרי שבארבעת הכותרים הקודמים נהנינו מעולם פתוח, ב-Silent Hunter 5 החליטו המפתחים לקחת את הסדרה צעד קדימה ולהעמיק את הסימולציה. זה אומר, בעיקר, שני חידושים עיקריים. הראשון הוא קמפיין. לא עוד משימות פתוחות אלא משימות הניתנות מראש ושמתעדכנות בתשדורות רדיו תוך כדי. אני חייב להודות שאני מעדיף את המצב הזה משום שבפעמים הקודמות מצאתי את עצמי סתם תקוע בלב ים בלי שקורה שום דבר. גם אם בי היה האשם, החיים שלי הפכו קלים יותר כשקיבלתי הוראות מה המטרה, מה צריך לעשות ולאן צריך להגיע בכדי לעשות את זה.
השינוי השני והחד ביותר הוא העובדה שבצוללת יש אנשי צוות. ניהול כוח אדם הוא אספקט חדש בסדרה והמפתחים אומרים לנו דבר פשוט - רוצים שהצוללת תעבוד כמו שצריך? כדאי שתנהלו את הפקודים שלכם. זה אומר שאת הפקודות ניתן להם ישירות, ונצטרך לדאוג למוראל שלהם בכך שנתעניין בחייהם מעבר לזמן בו הם סגורים איתנו בצוללת.
המלחים שמחים – השחקן מדוכא
פרסום
גאם האלמנט הראשון הוא טריוויאלי, אלמנט ניהול כוח האדם היה יכול להפוך את המשחק הזה למיוחד מאוד אם היה מיושם כמו שצריך. לשם הבהרה, "כמו שצריך" הוא ההפך מהביטוי "זוועתי עד מביא להתמוטטות עצבים", שדווקא משקף טוב יותר את מה שקורה במשחק.
מה זה אומר? טוב, אז הגיוני שאת הצוללת מפעילים אנשים שצריכים לקבל פקודות. מה שלא הגיוני זה שבצוללת אין שום מערכת קשר פנימי, כך שבמשך דקות ארוכות אתם דוהרים במסדרונות הצפופים, ממחלקה אחת לשניה, מחלקים פקודות. זה לגמרי לא הגיוני ובמיוחד לא במצב לחץ, כשאתה צריכים לדהור לחדר המנועים בכדי לדבר עם האנשים שם ואז לתת ספרינט אל חדר הטורפדו בשביל להכין את האנשים שם והכל בעזרת מערכת שליטה מעצבנת שמשלבת בין המקלדת לעכבר ועושה חיים קשים. רק היה חסר שפתאום היינו מקבלים כיווץ שרירים ומתחילים לזחול על הגחון. הלוואי וגם במציאות הגרמנים היו כאלה דבילים...
אם זה לא מספיק, צריך לשמור גם על המוראל של המלחים התקועים בתוך צינור הפלדה. איך עושים זאת? באמצעות שאלות רבות חשיבות כדוגמת "היי פריץ, מה שלום האשה"? רק בכדי לקבל תשובה על כך שהאשה מרוצה ממשהו והילדים שמחים. עכשיו פריץ שמח יותר וכולם מאושרים גם אחרי 40 ימים מתחת למים בלי מקלחת. מצד שני, יש מקרים בהם זה לא עובד וגם שאלות רגישות שכאלו לא מרוממות את מצב רוחו של איש הצוות. אני מניח שתצטרפו אלי בשאלה הבנאלית "רגע, אבל למה הפעם זה לא עבד?". ואני מניח שתתעצבנו כמוני כשתגלו שאין סיבה נראית לעין מעבר ל"פעם זה עובד ופעם לא". מבריק.
ציטוט ההודעה
