המחזאי האמריקאי דיוויד איווס
רשימות ודירוגים. נדמה שבמאה ה-21 אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם. הריטואל כבר ידוע – אתר מוכר ומכובד מפרסם את רשימת "הסרטים/ הספרים/ הדיסקים הכי טובים/ מרגשים/ מצחיקים/ הקדימו את זמנם/ חסרי פואנטה וכו'", הטוקבקים תורמים לפחות 5,000 שמות שהושמטו שלא בצדק, מבקרי תרבות באתרים אחרים תורמים את חלקם לדיון הציבורי ובסופו של דבר הדירוג כולו נשכח תוך יומיים, במקרה הטוב.

ועדיין, יש ערך לדירוגים. כשמבקרי הקולנוע של "הגרדיאן" וה"אובזרבר" מאחדים כוחות כדי לבחור את הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים, קל לנחש שהתוצאות יעוררו דיונים וירטואליים מרתקים, ויספקו תמונה מורכבת של "רוח הזמן" התרבותית. הפרויקט היומרני מסכם חודש שהוקדש לחגיגה קולנועית באתרים של שני העיתונים. כדי להאריך את החגיגות ולהפוך אותן לאירוע אינטרנטי של ממש, מדי יום מפרסמים האתרים רשימה חדשה שמוקדשת ל-25 הסרטים הטובים ביותר, בכל אחד משבעת הז'אנרים שהוגדרו: רומנטיקה, קומדיה, אימה, פשע, דרמה, אקשן ומדע בדיוני. בסך הכל, 175 סרטים שכל סינמופיל, ולמעש כל מי שמחשיב עצמו תרבותי, חייב לראות.

מה בעצם יש לנו שם? הרשימות שפורסמו עד כה משלבות הפתעות ("וול אי" התברג לרשימת "הסרטים הרומנטיים הגדולים של כל הזמנים"), עם בחירות צפויות למדי ("אנני הול" של וודי אלן כבש את המקום הראשון בדירוג הקומדיות). מילת המפתח, כיאה לרשימות שמכבדות את עצמן, היא גיוון. תוכלו למצוא כאן קלאסיקות הוליוודיות כמו "חמים וטעים" מ-1959 ו"מרק ברווז" מ-1939, לצד סרטים עכשוויים כמו "בוראט" מ-2006 (מקום שני ברשימת הקומדיות) ו"נביא" מ-2009.

האם הוא ראוי למקום השלישי? "חמים וטעים"



למרות שתמיד משמח להיזכר בקלאסיקה אהובה או להכיר עוד סרט מצוין שלא זכה לכבוד הראוי, הפרויקט רחב ההיקף מעורר כמה שאלות. קודם כל, האם ב-2010 החלוקה לז'אנרים עדיין תקפה? כמובן שקל יותר לקטלג סרטים קלאסיים שנעשו בתור הזהב ההוליוודי כ"דרמה" או "קומדיה" אבל האם "וול-אי" הוא – לפני הכל – סיפור אהבה? האם "קלולס" הוא קומדיה (ואם כן, למה לעזאזל הוא מדורג במקום גבוה יותר מ"הדיקטטור הגדול" של צ'פלין)? "ספרות זולה" הוא "סרט פשע"? וחשוב מכל – האם זו אכן הדרך הטובה והיעילה ביותר לדרג היום סרטים?


אחת הבעיות העיקריות של הדירוג הוא שהגרידאן והאובזרבר בחרו, לשם שינוי, להמעיט במילים. הם אומנם מציינים שמבקרי הקולנוע שלהם הם שבחרו את הסרטים, אבל שיטת הדירוג לא ברורה וגם ההחלטה לחלק אותם לשבעה ז'אנרים מוצגת ללא כל הסבר. בימים בהם דירוגים צצים כמו פטריות אחרי הגשם (ואפילו לא הגענו לעונת הפרסים מרובת ההימורים והסיכומים), קצת מפתיע לקבל דירוג כל כך מקיף – וכל כך לא מנומק.


מתאים לקטגוריית "סרטי פשע"? "ספרות זולה"





את הנימוקים, כך נראה, העורכים מעדיפים להשאיר לגולשים. לצד מאמרים שמנתחים צדדים שונים בכל אחד מהז'אנרים הגולשים הם אלו שמתבקשים להזכיר סרטים שנשכחו, להביע את דעתם ולמחות על בחירות תמוהות במיוחד. ואם בבחירות תמוהות עסקינן, אין ספק שהרשימות שפורסמו עד כה בהחלט יגרמו לאי אילו גבות להתרומם. מתוך 75 הסרטים הטובים ביותר בקטגוריות "קומדיה", "רומנטיקה" ו"פשע", רק 11 נעשו מחוץ לארה"ב או בריטניה (מתוכם 8 סרטים צרפתיים, אחד יפאני, אחד איטלקי ואחד מהונג קונג). אומנם עוד ארבע רשימות נוספות לפנינו, אבל קשה להאמין שהייצוג המזערי של הקולנוע הבינלאומי ישתנה משמעותית. בנוסף, ניכר שהמבקרים התנדנדו בין בחירות אליטיסטיות (גודאר וטריפו בפנים, למקרה שתהיתם) לפזילה אל עבר תרבות הפופ האמריקאית ("טים אמריקה" במקום הרביעי ברשימת הקומדיות, ששה מקומות לפני "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייטון). "החבר'ה הטובים" הגיע למקום העשירי ברשימת סרטי הפשע, אבל "הסנדק", נכון לעכשיו, לא מדורג בשום מקום. אם הוא נכנס לרשימת ה"דרמות", מדובר בבחירה הזויה למדי (במיוחד בהתחשב בעובדה ש"החבר'ה הטובים" ו"פני צלקת" נכנסו לרשימת סרטי הפשע), ואם הוא פשוט לא נכלל באף אחד מהרשימות – מדובר בלא פחות ממחדל.


רק במקום העשירי - "בראין כוכב עליון"




לפי רוח הדברים, נראה שנזכה לראות את "האזרח קיין" בעשירייה הראשונה של הדרמות, את "הנוסע השמיני" ב"מדע הבדיוני" (אלא אם כן מישהו שם למעלה יחליט שמדובר בסרט אקשן) ואת "הניצוץ" בסרטי האימה ("ורטיגו" דורג כסרט פשע, כך של"פסיכו" יש סיכוי טוב להתברג לרשימת האימה). בינתיים סטנלי קובריק, וודי אלן והאחים כהן הם הבמאים היחידים שזכו להכניס שני סרטים לדירוג, אבל בהחלט יכול להיות שדווקא היצ'קוק יהיה הבמאי עם מספר הסרטים הגבוה ביותר כשכל הרשימות יפורסמו.


באופן עגום ולא מפתיע בכלל, מתוך 75 הסרטים שנבחרו, רק אחד בוים על ידי אישה ("אבודים בטוקיו" של סופיה קופולה, שנכנס לרשימת הסרטים הרומנטיים בעוד החלטה ז'אנרית תמוהה למדי). מכיוון שהרשימות הבאות עוסקות באקשן, מדע בדיוני, דרמה ואימה, סביר שהייצוג הכולל של במאיות ברשימה יהיה זניח לחלוטין, עוד עדות מצערת לכך שעולם הפנטזיה הקולנועית הוא – עדיין – עולם של גברים.


בסופו של דבר, גם הדירוג הזה עתיד כנראה להישכח. אבל לפני שעוטפים בו דגים וירטואליים, כדאי בכל זאת להציץ לרגע ברשימות הבלתי מחויבות הללו, ולו כדי לסמן לעצמכם את הסרטים למרתון הקרוב ולהמר על הרשימות שטרם פורסמו. בתור תחליף קולנועי לפני תחילת ההימורים על האוסקר, מדובר באופציה מספקת למדי.






"עכבר העיר".