בעידן האינטרנט נדמה כי חבורות הילדים של פעם חלפו מן העולם. חבורת חסמב"ה, לעומת זאת, שייכת לדור אחר. לורי שטטמאור הצטרפה לסיור בת"א בעקבות ירון זהבי, תמר היפה, מנשה התימני ושאר חבורת הילדים הכי מיתולוגית בישראל

ביום כיפור האחרון הסתובבתי ברחבי תל אביב וצפיתי בילדים שרכבו על האופניים שלהם, התפקדו ותפקדו כחבורות לכל דבר - חבורות האופניים של יום כיפור. התרגשתי. בנים ובנות שיחקו ביחד, ברחוב, והחזירו את השליטה הציבורית למקום שמזמן הפך לנחלתן של חברות הפרסום והתאגידים המסחריים.

בעידן האינטרנט נדמה כי חבורות הילדים חלפו מן העולם. למה לשחק בחוץ כשיש פלייסטיישן בבית, או כשאפשר להתכתב אחד עם השני בפייסבוק?

חבורת חסמב"ה, לעומת זאת, שייכת לדור אחר. גיבורי הספרים וביניהם: ירון זהבי, תמר היפה, אהוד השמן, מנשה התימני, משה ירחמיאל ועוזי הרזה - כולם פרי דמיונו של יגאל מוסינזון ז"ל - היוו סמל לדור שהיה משחק בחצרות הבתים, מתחלק לחבורות ומחפש הרפתקאות בשכונת המגורים במקום במסך המחשב.

חסמב"ה גם שייכת לארץ ישראל הקטנה והמגובשת, האידיאליסטית, מדינה שבה ערכים של סולידריות ולאומיות היו הערכים העליונים, ולא רדיפה אחר ממון, פרסום, עברית משובשת ורדידות משוועת. כך חש גם אורי קציר, מדריך טיולים, יועץ תקשורת ומעריץ חסמב"ה מושבע, שכחלק מכמיהתו לישראל הישנה, גיבש מסע המכונה "בעקבות חסמב"ה", סיור בן ארבע שעות הנערך בתל אביב בעקבות אותם גיבורים אל-מותיים.



"פינג פונג בין סיפורי הילדים למציאות"
הסיור מושפע ישירות מהביוגרפיה של יגאל מוסינזון, וכולל ציטוטים מספרי חסמב"ה האהובים, וכן פיקנטריה ורכילויות הקשורות באישים וידוענים נוספים שגדלו בתל אביב בתקופת המנדט ומן השנים הראשונות לקום המדינה.

כמי שגדלה על ספריו של מוסינזון, לא הייתי זקוקה לשכנועים רבים כדי להצטרף לסיורו של קציר. עם זאת, חששתי קצת שאוריד את הגיל הממוצע של המסיירים ב-20 שנה לפחות. להפתעתי, לנקודת המפגש שנקבעה בפינת הרחובות דיזנגוף-ז'בוטינסקי, הגיעו נשים וגברים מכל הגילים, כולל מספר נערות בשנות ה-20 לחייהן.

אורי הציג את הסיור כ"פינג פונג בין סיפורי הילדים למציאות", וסיפר שהרעיון לסיור החסמבאי נולד בעת שהסתובב עם האוטו בצפון דיזינגוף ונזכר שתחנת המשטרה הוותיקה היא המקום שבו התקיים המבצע המשמעותי הראשון של החבורה. כשפנה עם הרכב שמאלה, הגיע לגן העצמאות - מקום הימצאה המיתולוגי של המערה החשמלית. קציר הבין שחסמב"ה נולדה בשכונה אחת קטנה, ברדיוס של פחות מ-100 מטרים.



הוא שלח מייל לירון לונדון, שהיווה את ההשראה לדמותו האגדית של ירון זהבי, וביקש לשמוע עוד על השכונה ועל המקומות בהם התרחשו לכאורה, סיפורי חבורת חסמב"ה. לונדון שיתף פעולה עם קציר, ולאט לאט הלך ונתווה לו מסלול בן ארבעה ק"מ לערך שסיומו בחוף בוגרשוב.

ההגנה, הכלניות וגם טמפלר הנאצי
חסמב"ה נולדה בפינת הרחובות דיזנגוף-ז'בוטינסקי-מוצקין. יגאל מוסינזון, שגורש מקיבוץ נען לאחר שפרסם רומן פרובוקטיבי בשם "דרך גבר", שכר חדר ברחוב מוצקין מספר 3, אצל הוריו של ירון לונדון. במוצקין 5 היה סניף של הבולשת הבריטית, ובצד השני של הרחוב נמצא בניין המשטרה, השוכן בדיזנגוף 221. כל המקומות הללו מופיעים בספרים הראשונים של חסמב"ה, והתיאורים שלהם חופפים למראה הארכיטקטוני המדוייק של כל אחד מהבניינים.

התחנה הראשונה של הסיור, שממוקמת, כאמור, בדיזנגוף-ז'בוטינסקי, משקיפה לבית המרקחת "תרופה". גם הוא כיכב בספרים הראשונים של חסמב"ה, על תקן סליק של ארגון ההגנה, והמקום היחיד שבו היה טלפון נגיש לקריאה לעזרה.



התחנה השנייה היא תחנת המשטרה של דיזנגוף 221. אורי הקריא לנו קטע קצר מהמבצע הראשון של חסמב"ה, מבצע חילוץ שנולד בשיתוף נהג משאית בשם ברוך, אביו של אהוד השמן. מתחנת המשטרה חזרנו על דיזנגוף ופנינו ימינה לז'בוטינסקי. המשכנו עד רחוב מוצקין 3, בית משפחת לונדון. מבט רגיל על הבניין התל אביבי הסטנדרטי לא חושף שום נפח מההיסטוריה המרתקת שטומן בחובו המקום שבו נולדה חבורת סוד מוחלט בהחלט. מסתבר שחוץ ממשפחת לונדון, גם לשכנים היה סיפור חיים מרתק בפני עצמו, חלקם קשורים בהקמת כפר אז"ר ואף בלכידתו של הטמפלר הנאצי, גוטהילף וגנר.

ממוצקין 3 המשכנו למוצקין 5, מפקדת "הכלניות" של תל אביב שגם היא מככבת בסיפורי חסמב"ה הראשונים, ועברנו דרך רחוב יפה נוף 1, שם ככל הנראה, עמד מלון "יפה נוף" שגם הוא כיכב בספרים.

החלק האפל של גן העצמאות
המשכנו לרחוב הירקון וממנו ירדנו לגן העצמאות, הנקודה היפה ביותר בסיור לטעמי. בריזה נעימה קיבלה את בואנו, ושטחים עצומים של ירוק ומדשאות מטופחות מלאו אותנו בחשק. המקום מומלץ מאוד לטיול באור יום, כשאפשר ליהנות מצבעיו היפהפיים של הים, אולם גם בערב נעים מאוד להסתובב בגן המטופח ורחב הממדים הזה.

גן העצמאות תוכנן כפארק גדול בסגנון אנגלי. נוף הים היווה אלמנט מרכזי בתכנונו של הגן שנחנך באופן רשמי בשנת 1952. מתכנן הגן נאלץ להתמודד עם הקשיים שבנטיעת גן הסמוך לחוף הים, ושאלות כמו "איך מתחזקים צמחייה כשיש רסס מן הים שנוחת עליה", היוו חומר לדיונים רבים בנושא. לבסוף, הוחלט לנטוע שיחי חוף נמוכים שעמידים לרוחות ולמלח הים, ביניהם: הרדוף הנחלים, חבצלת החוף ועוד.



לכתבה המלאה-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3957377,00.html