הביקורת מ"עכבר העיר". אני רק ערכתי קצת.

חיים אחרים: שוב החילונים רואים מה שהם רוצים לראות
סדרת הדרמה החדשה בכיכובו של עוז זהבי מביאה לנו שוב עולם דתי דרך עיניים חילוניות: השירה הקבוצתית הסטריאוטיפית והאלימה, הכמיהה להתפקרות והתחושה המתנשאת שלחילונים יש את כל התשובות


"חיים אחרים" היא בעיקר סדרה של עוז זהבי. גם מי שלא יודע לומר עליה שום דבר אחר, יודע להגיד עוז זהבי. אבל עוז זהבי, על כל מעלותיו (ערס אבל בלונדיני, חתיך אבל שחקן סביר), הוא עניין זמני ומתחלף. מה שיותר משמעותי ב"חיים אחרים", מה שעשוי להשאיר סימנים גם כשמישהו אחר יישא את התואר "עוז זהבי החדש", הוא האופן שבו הטלוויזיה שלנו מעכלת את אחד הנושאים המאיימים עליה ועלינו - דתיים.

אין הרבה דברים מחרידים עבור אדם חילוני וליברלי כמו ההתחזקות וההתרסה של הציבור הדתי בישראל בשנים האחרונות. הגזענות בעמנואל, ההפגנות מול אינטל, חניון ממילא, האם המרעיבה - בכל ההזדמנויות האלה התגלה הציבור הדתי על צידו הרע ביותר, או לפחות המטריד ביותר, עבור כל מי שנמצא מן הצד השני של המתרס. מי שעושים טלוויזיה בישראל נמצאים לרוב מן הצד השני של המתרס. אולי זו הסיבה לכך שכל הסצנות של "חיים אחרים" בהן השתתפו בני ישיבה, התגלגלו מהר מאוד לכדי שירה קבוצתית משולהבת, סטריאוטיפית ואלימה. בסופו של יום, לא באנו כדי לספר את הסיפור שלהם. באנו כדי לספר את הסיפור שלנו.

היום שבו תעלה לאוויר סדרה שעוסקת בדתיים, דתיים שרוצים ונהנים להיות דתיים (בטוח יש כמה כאלה בין המיליונים), חרדים שסובלים מקשיים כמו כולנו אבל לא בהכרח חולמים על תל אביב/מחול מודרני/החבר שלהם מהישיבה, היום הזה יהיה יום חשוב. כשנוכל להתמודד עם סדרה שעוקבת אחר גיבור או משפחה שלמה של דתיים, שלמרות התלבטויות ושאר התפתחויות דרמטיות הכרחיות בוחרים שלא לשבור את המסגרת, נדע שהפכנו חילוניים אמיתיים: שהסובלנות העמוקה, זו שאנחנו כחברה חילונית וליברלית (נניח) מתגאים בה, הגיעה גם אל המסכים.