בשיא הכנות
"עכשיו, קבלו קטע - השריטות הקטנות והלא מזיקות שלכם הן חלק בלתי נפרד ממי שאתם, אם תרצו ואם לא, עד כמה שזה נשמע מוזר. נסו לחשוב כמה פעמים הסתרתם דברים על עצמכם מבן אדם שהכרתם רק בגלל החשש מהתגובה, מחוסר הבנה, מהסיכוי שאולי תצאו קצת פחות מושלמים בעיניו. עכשיו תחשבו על מה היה קורה אם הייתם לגמרי אתם, משוחררים, מול אותו אדם בו אתם מעוניינים. לא הייתם מעניינים יותר? מיוחדים יותר? יותר אתם?"
לכתבה בנענע...
|
|
תראה,יכול להיות שאתה צודק.
לרוב זה קורה כשרוצים להרשים בן אדם,כשאני מנסה להרשים בן אדם אני לרוב מספר את המעלות הטובות שבי (בהתחלה כמובן)
וכשאני לומד להכיר את אותו אדם והוא לומד להכיר אותי רואים גם צדדים אחרים,ברור שמשתדלים להיות טובים אבל לא הכל ורוד.
קח דוגמה קשר של בני זוג,בתחילת הקשר לא כל כך מרגישים בנוח,לא כל כך מדברים בפתיחות,נמנעים מלעשות "צעדים" כאלה או אחרים אבל כשמכירים יותר אחד את השני כבר נפתחים יותר ואנחנו הופכים לעצמנו אנו.
אני חושב שזה טבעי ואין בזה כל פסול.
ומה בדבר אותם אלו שלא רוצים להישאר עם אותן השריטות?
אם הם עצמם לא אוהבים את השריטות הללו אז איך בדיוק הם יוכלו לחשוף אותן לאחרים?
נערך לאחרונה על ידי XsonicX; 28-11-2010 בשעה 20:15.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
