היוצא לדרך בימי חג החנוכה ומתארח בבית חברו, ואין מדליקין עליו בתוך ביתו, כגון שבניו ואשתו נמצאים עמו במקום שנמצא, והוא משלם לבעל הבית על הוצאותיו, כגון הוצאות האכילה וכדומה, צריך להשתתף עם בעל הבית בהוצאות נרות החנוכה,

דהיינו, שישלם לבעל הבית סכום כסף כלשהו, כדי שיקנה לו חלק בשמן ובפתילות או בנרות של חנוכה. או שייתן לו בעל הבית במתנה חלק בשמן ובפתילות של נרות חנוכה (ויוסיף בעל הבית מעט שמן עבור האורח),

ואז יוצא האורח ידי חובתו בהדלקת בעל הבית, ואם אשתו או בנו או בתו נמצאים בביתו ומדליקים שם נרות חנוכה, הרי הוא יוצא ידי חובתו על ידי הדלקתם בביתו, וכמו שביארנו באחת ההלכות האחרונות, כי מצות נר, איש וביתו, כלומר שמצות הדלקת הנרות בבית פוטרת את כל בני הבית מהדלקת הנרות,

אף אם אינם נמצאים בבית בזמן ההדלקה. אולם למנהג האשכנזים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, יש אומרים שחייב להדליק במקום שנמצא שם, ויש חולקים, ולהלכה כתב הגאון רבי דוד יוסף שליט"א, שאף על פי שנכון יותר שלא ידליק נרות, מכל מקום אם ירצה לכוון שלא לצאת בהדלקת הנרות שבביתו, ולהדליק נרות בעצמו, רשאי לעשות כן, ואף אם ירצה לברך על ההדלקה יש לו על מה שיסמוך.

אבל למנהג הספרדים אינו רשאי לעשות כן, אלא יצא ידי חובתו בהדלקה שמדליקים בביתו.




אם מתארח אצל חברו, ואינו משלם לו עבור הוצאות אכילתו ושהותו בביתו, כפי שבדרך כלל מקובל היום, יש אומרים שיוצא ידי חובתו בהדלקת נרות של בעל הבית, ואינו צריך אפילו להשתתף בפרוטות עבור הוצאות השמן והפתילות, ומכל מקום כתב הגאון רבי דוד יוסף שליט"א, שנכון להחמיר שישתתף עמו בהוצאות השמן אף אם מתארח אצל חברו ואינו משלם לו דבר עבור הוצאותיו.




ולמנהג האשכנזים שכל אחד מדליק בפני עצמו, רשאי לכוון שלא לצאת ידי חובתו בהדלקת בעל הבית, וידליק נרות בעצמו בברכה,קרדיט לאתר הלכה היומית