היי..
יש לי בעיות עם החבר כבר כמה זמן וזה סיפור ארוך ולא נעים לי לכתוב כאן חפירה, אבל אני צריכה עזרה אז.. מצטערת מראש.
אני וחבר שלי חברים כבר שנה, הוא בן 19 וקצת ואני כמעט 17.
התחלנו את הקשר לפני שהוא התגייס,
ובתחילת הקשר הוא כל הזמן היה נותן לי תשומת לב, ולפעמים זילזלתי בזה ולא הערכתי את זה וזה בא לי בהפוכה...
הוא התגייס ובטירונות היה לו ממש קשה, כל אותם רגעים שהוא היה צריך אותי הייתי זמינה בשבילו בפלאפון 24 שע' ביממה גם אם זה לחכות ערה עד שעה מאוחרת לשעת ת"ש שכנראה כבר לא תגיע.
הוא יצא באמצע הטירונות, הסיבות הן חלק אישיות וגם חלק בגלל שהתגעגענו אחד לשניה בתקופה הזאת..
מאז שהוא יצא מהטירונות לג'וב, הכל נהיה שונה.
הוא יוצא יומיות וזה הכי כיף בעולם, אבל אני מרגישה כאילו אין לו זמן אליי.
אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע בלחץ, כשלפני הצבא היינו נפגשים כמעט כל יום.
כן, אני יודעת.. יש כאלה שאומרים שגעגוע בונה קשר ובשבילי זה סתם חרטא.
כל התקופה לפני הצבא אני ניסיתי אותו, בדקתי אותו והיו פעמים שראיתי אותו בוכה, בגללי.. עשיתי לו מבחנים כדי לראות שהוא באמת שלי..
וכל זה בא לי בהפוכה כשיום אחד , בתקופה האחרונה, הוא אמר לי שהוא צריך הפסקה אחרי ש10 חודשים הוא אומר לי שהוא לא מאמין בהפסקות.
ואז חשבתי שהעולם קרס... בכיתי כ'כ הרבה, הייתי עם מספריים על הווריד עד שחברה שלי באה והוציאה אותי מזה.
הוא בא אליי באותו יום וחזרנו והכל בסדר.. אבל לא כמו פעם .
לא כמו אותם ימים שהוא היה מקדיש לי כ'כ הרבה וולפוסטים על הוול בפייסבוק.. היה כל הזמן אומר לי שהוא אוהב אותי, מדבר איתי בלי סוף...
כל כך באלי לחזור לימים האלה... איך בכל זאת אפשר לחזור לאותם ימים?
אני אשמח לפתרונות אם יש לכם רעיון.



ציטוט ההודעה




