היי... אני לא יודע אם מישהו פה מכיר אותי אבל אני צריך קצת אנשים נטראלים... אנשים שלא מכירים אותי ממש
ושיגידו לי באמת מה דעתם ואיך אני יוצא מההרגשה הזאת.
זה לא משהו ממש כואב... יש לי משפחה אוהבת... וחברים טובים... פשוט נוכחתי לגלות שבנושא הספציפי הם רק גורמים לי למועקה קצת יותר כבדה...
עד לפני שנה וחצי חייתי חיים גרועים... אבל הייתה לי מישהי שמאוד אהבתי איתי כל הזמן... היא אהבה אותי כל כך שהיא הייתה מוכנה
לוותר על העקשנות שלה ולהתעלם מכל מגרעה שיש בי בשביל להיות איתי. אבל אני לא ידעתי מזה להחזיק קשר רציני... פחדתי מידי
ובמקום להתייעץ פשוט הרסתי את הקשר לאט לאט... סדר העדיפויות שלי היה דפוק... תמיד העדפתי לנגן ולהיות עם חברים יותר מלהיות איתה
אבל כשהייתי איתה שום דבר אחר לא הפריע לי... זה כאילו הבעיה שלי הייתה כשהיא לא הייתה ליידי .... כשהיא לא מיתנה לי את המחשבות.
אחרי שנה וחודשיים של מלחמות ופרידות נפגשנו אצלה בבית... זה היה לכאורה יום רגיל.. ישנתי אצלה אפילו "התפנקנו" בלילה ולא היה הרבה מה לומר... פשוט ערב נחמד ושקט אצלה. יום אחרי זה נסעתי הביתה ופתאום אני מקבל ממנה שיחה מפתיע.
זה היה די רגיל בהתחלה ודי הסתיים ב "כדי שנפרד". כמובן שאני שגם ככה הרגשתי חרא לגביי עצמי לקחתי את זה למקום לא טוב
ובמקום לומר לה שאני לא רוצה שנפרד (בפעם המיליון) החלטתי שהפעם היא צריכה להוכיח לי שהיא אוהבת אותי ואמרתי לה שזה נשמע לי
רעיון מצויין ושנשאר ידידים.
כמובן שבשיקול שני כשאני חושב על זה הסיבה היחידה שחזרנו כל פעם זה בגלל שהיא הסכימה שנחזור והסיבה שנפרדנו זה כי אני אמרתי או עשיתי משהו מפגר...
והיא באמת סלחה לי על הכל... אפילו שפעם אחת כשהיא נפרדה ממני נישקתי משהיא אחרת... היא ישבה ושמעה את כל הסיפור ואמרה לי שהיא צריכה זמן לחשוב על הכל. בסוף היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי אבל אני אצטרך לעבוד בשביל להחזיר את האמון.
היום שזה כבר. 3 חודשים אחרי הפרידה אני בן אדם אחר... סדר העדיפויות שלי תוקן
אני מרוויח כסף כמו שצריך... אני כבר לא עושה מכל עכבר פיל ואני באמת משתנה מבחינת הגישה שלי כלפי אנשים... אפילו הפסקתי לעשן אחרי שנתיים בהם עישנתי קופסה כל יומיים הצלחתי במכה להפסיק... אני חיי את המוזיקה אבל יודע מתי המוזיקה היא הנושא הפחות חשוב.
ומעל הכל עכשיו אני באמת יודע עד כמה אהבתי אותה...
אם זה החדר כשהיינו ישנים ביחד והיא הייתה יושבת מול המחשב ומספרת לי דברים מצחיקים... אם זה הסלט שהיא הייתה מכינה לי כשהיינו רואים סרט למרות שהיא "מזה עייפה".
אם זה החיוך שהיה לה על הפנים כשהיא פותחת בשבילי את הדלת בבית שלה.
ואם זה סתם לשבת עם אח שלה ולצחוק . אני מתגעגע לחיים שלנו... כאילו.. החיים שלי אם כמה שהם מסודרים לא שווים בלעדיה...
אבל עכשיו... עכשיו יש לה חבר כבר חודשיים... והוא אוהב אותה יותר ממני... והיא מרגישה שהיא לא צריכה להתאמת איתו כמו שאיתי...
והיא בן אדם אמין... היא לא תיפרד ממנו רק בגלל שפתאום באלי... ודוגרי... אני אוהב אותה מספיק כדי לקחת אחריות ולנסות לשחרר...
אבל אם כמה שהחיים שלי יכולים להיות יפים גם אם אני לא איתה. זה פשוט ריק מידי...
והפסקתי להאמין באהבה נאיבית . ואני יודע שאני עכשיו עוד אקס. ושמבחינתה אני יכול להשתנות מיליון פעמים. היא כרגע איתו.
ואני כרגע לא יכול לפתוח את הלב שלי לאף בן אדם.
אני חיי את החלום שהיה לי פעם . רק שעכשיו היא לא פה כדי לחיות אותו איתי.



ציטוט ההודעה



