ברכות בלחש
שאלה
: האם כשמברך צריך להשמיע לאוזניו את הברכה, או שדי בברכה בשקט מוחלט שאפילו המברך עצמו אינו שומע? וכן האם מותר מן הדין לברך ולאכול בראש מגולה, בלי כיפה?
תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף טו.) מבואר שכל הברכות צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו, דהיינו שאין לברך בלחש על המאכל, אלא יש להגביה את הקול מעט בכדי שלכל הפחות המברך עצמו ישמע את הברכה שמוציא בשפתיו. ומכל מקום בדיעבד, אם לא השמיע לאוזניו את קריאתו או ברכתו, כל שביטא בשפתיו את המילים יצא ידי חובה ואינו חוזר לברך.
ומרן מופת הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א, כתב שהוא הדין לענין הברכות שבתפילת שמונה עשרה, שאף שנאמר בפסוק אודות חנה שהתפללה בלחש, "רק שפתיה נעות", מכל מקום אין הכוונה שיתפלל בלחש לגמרי, אלא יבטא המילים בשפתיו ממש, עד שיוכלו אזניו לשמוע מה שפיו מדבר. ואף שיש מחלוקת בזה בין רבותינו המקובלים, שיש מהם שאומרים שבתפלת העמידה יהיה ביטוי המילים בשפתיים בלבד, בלא הוצאת הגה מהפה, מכל מקום אין הלכה כן, וכן מבואר בדברי רבינו אליעזר אזכרי בעל ספר חרדים, שהיה בעצמו מקובל וחי בסמוך לזמן מרן ורבינו האר"י, שכתב שאפילו בתפלת שמונה עשרה, לא נכון שאדם יבטא את המילים בשקט מוחלט רק במלמול שפתיו, אלא עליו לבטא את המילים בדיבור ממש. וכן פסק גדול חכמי המערב הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, אשר היה בקי במנהגי רבני מרוקו, שגם הם היו עוסקים בתורת הקבלה כנודע. אולם יש להזהר מאד שלא ישמעו אחרים את קולו בתפילה כלל. ויראה להתפלל באופן שיוכלו אזניו לשמוע מה שפיו מדבר, אבל אחרים לא ישמעו את קולו.
ומכיון שהזכרנו את ענין הביטוי בברכות, יש להוסיף, כי על כל אדם מוטלת חובה קדושה, להרגיל את עצמו ואת בניו אחריו, להזהר שלא לברך את הברכות בחטף, וכדאי שינהגו כעצתו של ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה, לחלק את הברכה לשלשה חלקים: ברוך אתה ה', ואז ימתין מעט, אלקינו מלך העולם, ושוב ימתין, שהכל נהיה בדברו. שאז, חזקה עליו שיברך בכובד ראש ללא קלות דעת וזלזול בברכות אשר חשיבותן רבה מאד.
ולעניין השאלה השנייה, האם מותר מן הדין לברך ולאכול בראש מגולה, ללא כיפה. הנה כבר נתבאר בעבר שנחלקו הפוסקים לעניין חיוב הליכה עם כיפה אם הוא חיוב גמור מן הדין, או שאינו אלא מידת חסידות, וכתבנו שמרן הרב עובדיה יוסף שליט"א פסק, שאף על פי שמן הדין אין חיוב ללכת עם כיפה, מכל מקום בזמנינו יש טעם יותר ממידת חסידות בכיסוי הראש, משום שעל ידי הכיפה יש היכר מיוחד, להכיר בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו, על ידי הכיפה שעל הראש, שהכיפה בזמנינו היא סמל לאדם דתי. אולם לעניין ברכה בגילוי ראש ללא כיפה, הדבר חמור יותר, כי בשעת הברכה יש חיוב מעיקר הדין ממש לכסות את הראש בכיפה, משום שאסור להוציא מהפה אזכרה (דהיינו שם ה') בראש מגולה, וכן פסק מרן השולחן ערוך, ולפיכך אף במקום שגם הדתיים אינם נזהרים ללכת עם כיפה, כגון על חוף הים וכדומה, מכל מקום בשעה שבאים לברך חייבים מן הדין לכסות ראשם כדת בכיפה.
אולם לענין אכילה בלא כיפה, וכגון על חוף הים וכדומה, אין בדבר איסור כלל, שלא מצאנו חיוב מיוחד בכיסוי הראש בשעת האכילה, יותר מבשעת הליכה.
ועל כן לסיכום: יש לבטא את הברכה באופן שיוציא את המילים בהגיית פיו ממש, ולא במלמול שפתים בלבד. ואסור לברך שום ברכה בלא כיפה על ראשו. ומותר לאכול בלי כיפה, על חוף הים וכיוצא בזה, אך בשעת הברכה, יש לכסות את הראש כמבואר,קרדיט לאתר הלכה היומית
ציטוט ההודעה
