שאלה: האם מותר לי ללוות משכנתי כיכר לחם שאחזיר לה לאחר מכן, או שיש בזה איסור רבית?
אסור להלוות ברבית מן התורה, כגון שמלוה לחבירו סך מסויים למשך חודש, ומתנה עמו שיחזיר לו את ההלואה בתוספת אחוזים, הרי זה רבית. וכתב רבינו הטור, מאד מאד צריך אדם ליזהר באיסור רבית, וכמה לאוין (איסורים) נאמרו בו, ואפילו הלווה הנותנו (כלומר שאינו מקבל רבית, אלא הוא הלווה שנותן רבית למלוה) עובר על איסור רבית, וכן העדים והערבים בהלואה ברבית, כולם עוברים על איסור רבית. וכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין וכאילו כפר ביציאת מצרים ובאלקי ישראל.
גזרו חכמים, שאסור ללוות מחבירו סאה (מידת משקל) חטים על מנת שישלם לו אחר זמן סאה חטים אחרים, מפני שחששו חכמים שמא יתייקרו החטים ונמצא משלם לו יותר ממה שהלוהו, ויכשלו שניהם באיסור רבית מדרבנן. (וזהו נקרא בלשון הפוסקים איסור "סאה בסאה".)
ואם עושהו דמים מותר, כלומר, אם קובע סכום לשווי החטים, שמתנה הלווה עם המלוה לשלם לו כפי מה שהחטים שווים עכשיו, כגון ששווים בשעת ההלואה עשרה דינרים, ומתנה שיחזיר לו חטים לאחר זמן בשווי עשרה דינרים, מותר.
ולאור האמור נבא לעניננו, שנראה לכאורה שיש לאסור לאשה ללוות ככר לחם משכנתה על מנת שתחזיר לה לאחר זמן ככר לחם אחר, שהרי יש לחוש שיתייקר הלחם ונמצאו עוברות על איסור רבית. אלא שהרמ"א כתב שנוהגים להקל בזה מפני שאין דרך בני אדם לדקדק כל כך בסכומים קטנים כל כך (כמו התייקרות כיכר הלחם) ולא החמירו חכמינו לדקדק כל כך בעניין שעיקרו מדרבנן.
אולם מרן הבית יוסף כתב בשם הרי"ף והרמב"ם שגם בזה אסור משום "סאה בסאה", משום שבני אדם מקפידים גם על סכום קטן, ולכן אף בדבר מועט כמו כיכר לחם יש לאסור להלוותו כדין סאה של חטים. ואם כן לדעת מרן לכאורה יש לאסור בזה.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א עמד על דברי מרן בדין זה, והביא דברי השלחן גבוה (לרבי שלמה מולכו ז"ל) שכתב שמה שכתבו הרי"ף והרמב"ם לאסור להלוות אף דבר מועט, היינו דוקא במקום שדרך האנשים להקפיד ולדקדק על התייקרות הלחם, אבל בזמנינו אין דרך בני אדם לדקדק בזה ולפיכך מותרת אשה ללוות משכנתה כיכר לחם וכדומה על מנת להחזירו לאחר מכן.
אלא שכאמור כל זה דוקא בדבר מועט, אבל בכמות גדולה של סחורה וכיוצא בזה, יש לאסור וכדין סאת חטים שהזכרנו,קרדיט לאתר הלכה היומית
ציטוט ההודעה
