קטעי מוסר יומיים ,חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו"

[yinds]

ובזה ביארתי הפסוק בתהילים(פ"א י') "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו". ולכאורה היה לו לכתוב מתחילה "אנכי ה' אלוקיך וגו'"
ואחר כך: "לא יהיה בך אל זר". כמו שכתוב בתורה ולמה הפך הסדר? אכן חז"ל אמרו לנו (שבת ק"ה): איזהו אל זר שיש בגופו של אדם זה היצר הרע (דהינו שמתחילה מסיתו לעבור עברות, שאינן חמורות כ"כ, אך לבסוף עברה גוררת עברה ומתירו אפילו להשתחוות לעבודה זרה, עיין שם בגמרא)
ובאור הכתוב (שם י"א): "אנכי המעלך" וכו' הוא כן: הלא העליתיך מארץ מצרים כדי שתקבל את התורה, וכמו שכתוב (שמות ג' י"ב) "וזה לך האות וגו', בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שזהו תכלית היציאה, וכמו שפרש רש"י ועל כן (תהילים פ"א י"א): "הרחב פיך ואמלאהו". והוא כמו שאמר הרב לתלמידו: פתח פיך ויאירו דבריך" ומה שאמר: הרחב פיך ואמלאהו" כי הקב"ה רוצה לתן לכל אחד מישראל חלק גדול בתורה, אכן באמת תלוי הכל לפי כוח המקבל ולזה אמר: "הרחב פיך", רצה לומר: הכן עצמך לקבל הרב, "ואמלאהו" לפי ההרחבה שלך אכן הקדים הכתוב: דאימתי יתקיים בידך? כש"לא יהיה בך אל זר" זהו היצר הרע, לא יהיה לו אכסניה בגופך, ואז תוכל להתחזק ולהרחיב פיך לתורה, "ואמלאהו". כי בעבור העליתיך מארץ (וכמו שכתוב{שמות י"ג ט'} "והיה לך לאות על ידך וגו', למען ה' בפיך"). אבל אם יש בגופך אל זר, דהינו מלא הרהורים , חס ושלום, לא אוכל למלאות רצונך להרחיב פיך בתורה.

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (6)

ובכל זאת אל יפול לב האדם עליו.שקשה עליו לטהר מחשבותיו ולהסיר לגמרי הרהורי עבירה מליבו. דאם כן גם מצוותיו ותורותיו לא יועילו לקדש נפשו - ואיך יגיע לתכליתו? אבל העיקר בזה מה שכתבו חז"ל (יומא ל"ח) הבא להטהר מסייעין אותו. וכיון שבכל ליבו הוא חפץ להסיר מחשבה רעה מליבו, וודאי יעזרו לו מן השמים. וחלילה אין לו לבטל שום מצוה ותורה גם אם אין מחשבתו טהורה לגמרי. ובכגון זה אמרו (פסחים נ) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. היינו שקדושת התורה והמצווה יסייעוהו.. שיהיה בידו לעשות וללמוד גם לשמה. וזה שנרמז בפסוק הנזכר לעיל גופא: שמתחילה כתוב (במדבר ט"ו ל"ט) "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". כתב מצוות ה', היינו לשם ה' רק לענין זכירה, אבל לא בעשיה. שלא הגיע עדיין לטהרת המחשבה במעשה המצוות. בכל זאת יביאו אותו מעשיו אלו להסיר מחשבות הלב ולהתחזק על תאוותיו. ואחר יבוא למדרגה "ועשיתם את כל מצוותי" - שגם העשיה תהיה אחר כך רק לשם ה'. ובזה יבוא למדרגת הקדושה "והייתם קדושים". אמנם כל זה במי שבא לטהר ומתחזק להסיר מחשבות רעות ולהמנע מתאוותיו אז "הבא לטהר מסייעין אותו".