עזרה
אז ככה נתחיל מזה שאני בת 18 ופשוט אני רוצה לפרוק ושתתנו י את דעתכם.
אוקי אני כיתה יב ואין לי חברים עד כמה שזה נשמע הזוי.
אם תשאלו למה ,אז אין לי תשובה,כי כמו שאתם יודעים יש את האלה שיש להם ימבה של חברים ויש את האלה שיש להם חברים רק כשהחברים צריכים אותם. אז זאת אני.
אני ממש בסדר עם כולם וכולם ממש בסדר איתי אבל לא מעבר לבצפר.
כולם נזכרים בי כשצריכים משהו שיודעים שרק אנייכולה להביא להם אותו,ואז ישר ''יואווו אני מתה עלייך ,יואו אני אוהב אותך'' וכל הפאלש הזה.
בהתחלה כזה היתרגשתי מכל זה אבל אז כשהבנתי שה''אהבה הזאת באה רק כשנותנים משהו אז כאילו כל ההתרגשות דעכה.
אני ממש לא מראה את זה,כי תאמת ניסיתי בתחילת השנה להראות שממש עצוב לי מכל זה ואיכשהו ניסיתי להתרחק ומה יצא? אף אחד לא שם לב שהתרחקתי ,אף אחד לא ניגש אליי ולא שאל מה קרה!
ואז כשראיתי שפשוט זה ללא תועלת ליהיות עצוכבה כי אני מזיקה בזה רק לעצמי וזה גם ככה לא מביא תועלת אז הפסקתי עם זה,אבל אני לא נותנת לאף אחד לחדור לי ללב.
כאילו אני חושבת לעצמי-אני בת 18 התרחקתי מכל החברים(אני לא אפרט סיבה,אבל הם גרמו לזה) ,בגלל ההתרחקות הזאת כולם אדישים אליי,או שכשהם צריכים אותי ממש,אז הם פתאום חמודים וזה... ומה יהיה הלאה?
לגבי חברים כבר וויתרתי מזמן כי אני לא מאמינה בכל הבולשיט הזה,אין דבר כזה חברים או שיש אבל אפשר לספור אותם על כף יד אחת.
יש לנו בכיתה חבורת סתומים,כל הזמן עושים רעש ,אף אחד לא סובל אותם אבל הם ממשיכים. דירדרו את כל הכיתה ככה שכולם ניהיו כמוהם וזהו.
עכשיו לגבי אהבה-בכיתה י' התאהבתי ממש חזק,וזה עד עכשיו לא עוזב אותי-אבל לא הייתה תשובה מהצד השני.
אפשר להגיד שהקשר הסתיים בוויכוח ולא היינו חברים.
בחיים לא היה לי חבר ולמה? כי אני לא יוצאת לשום מקום. הרי אם אין לי חברות איך אני אצא? לבד?
זה לא נראה לי הגיוני לצאת לבד למועדונים.
טוב זהו,עכשיו תנו את דעתכם,איך אני אמורה להמשיך מכאן?
ציטוט ההודעה
