היה סיפור על עני אחד שהיה צריך לחתן את בנו ולא היו לו את היכולות הכלכליות לעשות זאת אז ללא יותר מידי ברירה הלך האיש להלוות ארבעים אלף ש"ח לקיום החתונה, אכן הלך וקבל הלוואה של ארבעים אלף ש"ח כמובן שהוא שומר על הכסף בכל מאודו וכל שנייה מסתכל בהמצאו, ברדתו מהאוטובוס הוא בודק והוא רואה שהכסף עם המעטפה החומה איננו עימו הוא כמובן צעק צעקה גדולה והתחיל לילל בבכי גדול מאוד בראות מעשה זה רבים האנשים אשר התאספו לראות מה זה ועל מה זה, בין דמעה דמעה ולב שבור הוא מספר להם את אשר קרא לו וכמובן שלא היה ביכולת האנשים לעזור לו (כנראה עדיין לא הוקמה מחלקת אבידות באגד חחח) פתאום עבר איש אחד שראה את כל ההמולה וכמובן התעניין במתרחש ושאל מה קרה?? סיפרו לו את הסיפור המצער ואז אמר אותו האיש מיד אני מצאתי ארבעים אלף ש"ח ואז נהיה שקט דממה אף אחד לא האמין בשומעו זאת אך הוא אמר שהוא רוצה סימן מבעל האבידה על הכסף אשר נאבד לו אמרו זאת לבעל האבידה (היה לבעל האבידה קצת קשה להאמין כמובן...) הלך ונתן לו סימנים מעטפה חומה ארבעים אלף ש"ח תמקומות האפשריים שיכול להיות שאבד לו שם הכסף אז הוא אמר נכון מאוד אמרת את כל הסימנים הכסף הזה באמת שלך, העני היה מלא באושר ושמחה עצומה וכולם דיברו והתפעלו עד מאוד מהמעשה הנפלא וכמובן מיושרו של "המוצא" כולם נותנים לו שבחים מכל עבר ומעריכים אותו על מעשהו הטוב, אך "המוצא" אמר שהוא רוצה חצי מהסכום מהסיבה שבכסף אין סימנים והוא עשה לפני שורת הדין בהחזירו את הכסף לבעליו, ואז כל ההמון התחיל לקרוא לו רמאי, שקרן, וכל הערכה והשם טוב שרכש לעצמו בעיירתו נעלם בין רגע ונהפך לשם רע מאוד, כמובן היה ויכוחים עד שאמרו שילכו לשאול את הרב מה הוא אומר ומה שהוא יחליט הם עושים, הלכו לרב טענו את טענותיהם ביודע הרב "שהמוצא" אדם הגון וירא שמים מאוד אבל לפי כל הטענות כל הכסף מגיע לעני וכך פסק הרב שכל הכסף צריך ללכת לעני, "המוצא" כעס מאוד וזרק את הכסף בעצבים ובכעס גדול.
כמה שנים לאחר המעשה הלך הרב לשאול את "המוצא" מדוע התנהגת ככה באותו סיפור?? זה ממש לא מתאים לאישיותך!! ולהתנהגותך!! אמר לו "המוצא" אני אומר לך משהו בתנאי שאתה לא תפרסם את הסיפור הזה כל זמן שאני בזה העולם הרב כמובן הסכים לדבר ואז סיפר לו כך: ארבעים אלף ש"ח זה לא כסף שמצאתי אלא זה כסף פרטי שלי שקבלתי פיצויים מהעבודה שתכננתי לעזור לילדי הנשואים שיהיה להם חיים יותר נעימים וקלים, אך ברגע שראיתי את העני המסכן החלטתי שאני כבר מבוגר, הילדים שלי יסתדרו גם בלי העזרה שלי והתמלאו רחמי על העני המסכן אז אמרתי שמצאתי את הסכום הזה למרות שהוא שלי פרטי אבל לא רציתי בכלל הערכה על מעשה זה וברגע שראיתי שכל כך מכבדים אותי ונותנים לי כבוד אמרתי שאני רוצה חצי מהסכום ועשיתי המולה ורעש כדי שלא יתנו לי את הכבוד הזה!!!!!!!
מעשים הנעשים בסתר מקבלים עליהם שכר ישירות מה' יתברך ומצוות אשר עושים אותם בקול תרועה ומחכים להערכה וכבוד מהאנשים מקבלים את שכרם ממלאכי השרת.
נ.ב נראה לי שזה סיפור אמיתי!! ,קרדיט לפורום אחר



ציטוט ההודעה

