האם הורדות פיראטיות באמת פוגעות בתעשיית הסרטים?
"We used to wait", שרים בדרמטיות נוגה ונוסטלגית חברי להקת ארקייד פייר באלבומם האחרון, "The Suburbs". לשם שינוי, הם צודקים. כי פעם באמת היינו מחכים. ואני כל כך זקן שאני אפילו זוכר איך זה היה. היינו מחכים לדוור שיביא לנו מכתב מעבר לים, מחכים לספריית הוידיאו שתייבא את הסרט ששמענו עליו מחבר שכבר ראה אותו בחו"ל. היינו מחכים לכבלים וללוויין שירכשו את הסדרה החדשה, שהפכה בין לילה לשיחת היום בארצות הברית. היינו מחכים לחנות התקליטים שתזמין את הדיסק שקראנו עליו במגזין הבריטי, ומובן שגם היינו מחכים לחנות הספרים שתארגן עבורנו עותק של אותו מגזין בריטי.
היום, לטוב ולרע, צרכני תרבות כבר לא צריכים לחכות לכלום, בטח לא לסרטים שיגיעו מארצות הברית לישראל או מהקולנוע לדי.וי.די. הכל זמין ומיידי, הכל נמצא במרחק של לחיצת כפתור אחת, גג שתיים. כל מה שאפשר להגיד על העולם החדש והמופלא שבו אנו חיים, זה "עבודה טובה, אינטרנט". יתרה מכך, נקודת האל חזור כבר נחצתה, וכדור השלג עדיין צובר תאוצה. לראיה, רשימת הסרטים הפופולאריים ביותר בתוכנות שיתוף הקבצים לשנת 2010, שפורסמה השבוע באתר TorrentFreak. על פי הנתונים שנאספו, מספר ההורדות השנה גדול באחוז ניכר מזה שנרשם בשנה שעברה. זאת למרות שעדיין מדובר באופציה לא חוקית.
את הרשימה השנה מוביל בפער ניכר שובר הקופות האימתני והתלת ממדי "אווטאר", שהורד למעלה מ-16 מיליון פעם. לשם השוואה, "סטאר טרק", ה"אלוף" של 2009, היה זקוק לעשרה מיליון הורדות בלבד כדי להתמקם בראש הטבלה. מיד אחרי "אווטאר" ממוקמים "קיק אס" (עם 11 מיליון הורדות), "התחלה" (עם עשרה מיליון הורדות – נתון מרשים במיוחד בהתחשב בכך שהסרט דלף לרשת לפני כחודשיים בלבד), "שאטר איילנד" (עם תשעה וחצי מיליון הורדות) ו"איירון מן 2" (עם קצת פחות מתשעה מיליון הורדות). את עשרת הגדולים משלימים "התנגשות הטיטאנים", "Green Zone", "שרלוק הולמס", "מטען הכאב" ו"סולט".
מעניין ללמוד ש-16 מיליון ההורדות ה"חינמיות" של "אווטאר" לא ממש הצליחו למנוע ממנו להפוך לסרט הקופתי ביותר בתולדות האנושות. עוד יותר מעניין ללמוד ששבעה סרטים נוספים מתוך העשירייה הראשונה של TorrentFreak הם שוברי קופות גלובליים לכל דבר – מה שמחליש במעט את הטענה הנפוצה והפופוליסטית לפיה הורדות פיראטיות פוגעות באופן אנוש בהכנסות של הוליווד. רק "קיק אס", שגרף 100 מיליון דולר "בלבד" ברחבי העולם (כנגד תקציב של 30 מיליון דולר), "Green Zone", שכישלונו הקופתי היחסי הוכיח שוב שלאנשים אין כוח לסרטים על המלחמה בעירק, ו"מטען הכאב" – הזוכה הגדול בטקס האוסקר האחרון, שיצא לקולנועים, יש לציין, שנה וחצי לאחר שהיה זמין להורדה באיכות די.וי.די - הצליחו בטבלת ההורדות הלא חוקיות יותר מאשר באולמות הקולנוע. אבל האם ניתן לומר בוודאות שסרטים אלה היו מצליחים יותר בקופות אלמלא היו זמינים להורדה? דומה שלא.
מה שכן ניתן לומר, לעומת זאת, הוא שלא ממש נותר לאולפנים ההוליוודיים סיכוי במלחמה שהם מנהלים מול האינטרנט ומול מורידי הסרטים. והמהלכים שאותם הם נוקטים בחודשים האחרונים מלמדים שגם הם התחילו להפנים את זה. בחודש שעבר, למשל, אולפני האחים וורנר הואשמו בכך שהעלו לרשת בעצמם את שלושים וחמש הדקות הראשונות של האחרון שבסרטי "הארי פוטר", וזאת על מנת לדרבן את המעריצים העצלנים לרוץ לקולנוע. כמובן שהעניין הוכחש מכל וכל. אבל תרשו לי שלא להאמין להם.
האם אולפני וורנר הפנימו איך להתמודד מול האינטרנט ומורידי הסרטים? הארי פוטר 7
לא לתת לצופים לחכות: איך מתמודדים בהליווד עם מגפת ההורדות?
לצד ניסויים מסוג זה (שוודאי נראה עוד מסוגם בעתיד הלא רחוק), עיקר המאמץ של הוליווד מושקע כרגע בהקטנת זמן ההמתנה בין עליית הסרטים באולמות הקולנוע לבין הופעתם בפלטפורמות ביתיות שונות (כגון VOD וסטרימינג) למינימום. המטרה: ליצור מצב שבו הקהל שלהם יצטרך לחכות כמה שפחות.
בשבוע שעבר, לשם דוגמה, עלתה למסכים בארצות הברית דרמת האינדי "כל הדברים הטובים" - אבל באופן תקדימי, הדבר התרחש רק לאחר שהסרט היה זמין במשך כמה שבועות טובים לצפייה ישירה בתשלום, בטלוויזיה. על פי התוכניות של הוליווד, בקרוב זו תהיה הנורמה. סרטים קטנים דוגמת "כל הדברים הטובים", שגם כך מתקשים להשיג לעצמם הפצה משמעותית באולמות הקולנוע, יוצגו בו זמנית גם במספר מצומצם של אולמות וגם בפלטפורמות הביתיות, ואילו הסרטים שהתברכו בפרופיל גבוה יותר ייצאו בו זמנית בקולנועים בכל העולם, וישוגרו ל-VOD שבועות ספורים בלבד אחרי שיעלו למסכים. מי שבינתיים מערים קשיים על המעבר הזה הם דווקא בעלי אולמות הקולנוע באמריקה. בהחלט אפשר להבין מדוע.
בכל מקרה, בזמן שהאולפנים ממשיכים לתור אחר הנוסחה שתאפשר להם למקסם רווחים, חובבי הקולנוע בעולם אינם יושבים בחיבוק ידיים ומחכים. עובדה זו הופכת לבולטת במיוחד בתקופה זו של השנה –. תקופה שמכונה בעגה המקצועית "עונת הפרסים". בעבר, היו חובבי הקולנוע נדרשים להמתין בסבלנות במשך חודשים ארוכים (במקרה הטוב) על מנת לשזוף עיניים בחופן היצירות שמשגעות את המבקרים האמריקאיים ושמתמודדות בשרשרת הטקסים שמגיעה לשיאה באוסקר. לא עוד. בשנים האחרונות הפך חודש דצמבר לחודש המפנק והמרגש ביותר של השנה; לחודש שבו עותקי די.וי.די של כל סרטי האוסקרים המדוברים דולפים בזה אחר זה לרשת (התודה על כך מגיעה לאולפנים בעצמם, שטורחים להפיץ לכל עבר סקרינרים של סרטיהם על מנת לשפר את סיכוייהם לזכות בפרסים). מיותר לציין שהמורידים אינם יודעים את נפשם מרוב אושר.
מחקר שנערך בשנה שעברה אמנם הראה שתופעת דליפת הסקרינרים נבלמה במשהו, אבל על פי מצב הדברים החורף, הסכר עדיין פרוץ לחלוטין. שכן עד לרגע כתיבת שורות אלה הגיעו לתוכנות שיתוף הקבצים כמעט כל סרטי האוסקר של 2011. למעשה, מלבד "אומץ אמיתי", "נאום המלך", "פייטר" ו"127 שעות", עושה רושם שכולם כבר שם. ויש לי תחושה שגם הרביעייה החסרה לא תבושש להצטרף לחגיגה.
אז נכון, ברור שעדיף לראות את כל הסרטים האלה בקולנוע. ונכון, להוריד סרטים זה לא חוקי ומזיק לעור הפנים. אבל כש"ברבור שחור" – מותחן הבלרינות המהולל של דארן ארונופסקי, שיעלה למסכים בארץ רק בתחילת פברואר - נמצא במרחק הקלקה אחת ממך (גג שתיים), הדברים האלה נראים חשובים פחות. כי כמו שאמרה יהודית רביץ, מאוד לא פשוט לחכות. ועל אחת כמה וכמה כשעל הכף מוטלת סצנה לסבית לוהטת בין נטלי פורטמן למילה קוניס.
עבר העיר
ספוילר: 
ציטוט ההודעה
