פה אני יביא עדכונים לגבי האוסקר!
כתבות ''בדרך לאוסקר 2011''
פה אני יביא עדכונים לגבי האוסקר!
נערך לאחרונה על ידי LikeMe; 27-12-2010 בשעה 10:46.
|
|
"חיים יקרים" עלה שלב בדרך לפרס אוסקר 2011
סרטו התיעודי של שלומי אלדר, "חיים יקרים", נכנס לרשימת 15 המועמדים לפרסי האקדמיה (האוסקר) 2011 לסרט התעודה הטוב ביותר. הסרט עלה לשלב זה יחד עם 14 סרטים נוספים, מתוך 101 סרטים שהוגשו לאקדמיה. מתוך 15 סרטים אלו תיבחר החמישיה הסופית שתתמודד על הפרס.
הסרט מספר על מאבקה של משפחה פלשתינית מרצועת עזה להציל את מוחמד בן הארבעה חודשים שגסס עקב מחלה תורשתית במשפחה: היעדר מערכת חיסונית בגוף.
עוד מועמדים גם "אמנות בזבל", מהחודש הבא בארץ, וארבעה סרטים שיונתן דורון שלנו מנחש שיהיו מועמדים: Exit Through the Gift Shop של אמן הגרפיטי בנקסי, Waiting for Superman על מערכת החינוך האמריקאית, The Tillman Story ו-Client 9: The Rise and Fall of Eliot Spitzer.
המועמדים הסופיים לפרסי האקדמיה (האוסקר) 2011 (ה-83 במספר) יוכרזו ב-25 בינואר. טקס חלוקת הפרסים יערך ב-27 בפברואר.
רשימת 15 הסרטים המועמדים בשלב זה לפרס האוסקר 2011 לסרט התעודה הטוב ביותר:
“Client 9: The Rise and Fall of Eliot Spitzer,” Alex Gibney
“Enemies of the People,” Rob Lemkin and Thet Sambath
“Exit through the Gift Shop,” Banksy
“Gasland,” Josh Fox
“Genius Within: The Inner Life of Glenn Gould,” Michele Hozer and Peter Raymont
“Inside Job,” Charles Ferguson
“The Lottery,” Madeleine Sackler
"חיים יקרים", שלומי אלדר
“Quest for Honor,” Mary Ann Smothers Bruni
“Restrepo,” Tim Hetherington and Sebastian Junger
“This Way of Life,” Thomas Burstyn
“The Tillman Story,” Amir Bar-Lev
“Waiting for ‘Superman’”, Davis Guggenheim
“Waste Land,” Lucy Walker“William Kunstler: Disturbing the Universe,” Emily Kunstler and Sarah Kunstler
נערך לאחרונה על ידי LikeMe; 27-12-2010 בשעה 10:49.
"לבנון" מועמד בשש קטגוריות ל"אוסקר האירופי"
ברכות לסרט "לבנון", סרטו של שמוליק מעוז, שזכה בשנה שעברה בפרס אריה הזהב בונציה , ועכשיו ,גם הוכרז כמועמד בשש קטגוריות במסגרת "האוסקר האירופי".
נתיב משוחח עם שמוליק מעוז על בחירתה של האקדמיה האירופית , שבחרה ב"לבנון" כמועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבימוי, פרס התסריט, הצילום, העריכה, וגם התגלית - פרס הביכורים. על פרס הסרט הטוב ביותר יתמודד "לבנון" מול הסרטים "דבש" של הבמאי הטורקי סמיח קפלנוגלו; "על אלים ואנשים" של הבמאי הצרפתי קסבייה בובואה; "סופר הצללים" של רומן פולנסקי; "סול קיצ'ן" של הבמאי פאטי אקין וסרטו של הבמאי חואן חוזה קמפנלה, "הסוד שבעיניים" . על פרס הבמאי יתמודדו לצד מעוז ופולנסקי גם אוליבייה אסיאס ("קרלוס"), סמיח קפלנוגלו ("דבש") ופאולו וירזי ("הדבר הראשון היפה"). על פרס התסריטאי יתמודדו מעוז ופולנסקי מול ראדו מיכאיליאנו, במאי הסרט "הקונצרט" וכותבי התסריט של "תא 211" . צלם הסרט "לבנון", גיורא ביח, יתמודד על הפרס על שם קרלו די פלמה, לצדם של פאבל קוסטומרוב, צלם הסרט הרוסי "How I Ended This Summer ,"באריס אוביצ'ר, צלם הסרט "דבש" וקרולין שמפטייה על הסרט "על אלים ואנשים". על עבודת העריכה יתמודדו השנה לצדו של אריק להב-ליבוביץ', עורך "לבנון", עוד שתי הפקות קולנועיות והן "קרלוס" שעל עריכתו חתומים לוק בארניה ומריון מונייה וכן "סופר הצללים" שעל עריכתו חתום הרווה דה לוז. טקס פרסי האוסקר האירופאי ייערך ב-4 בדצמבר בטאלין, בירת אסטוניה.
בסוף השבוע נערך במרכז עינב בתל-אביב מופע ההשקה של אלבומו החדש של אושיק לוי "קול וחומר" .
מורן עופר הייתה בהופעה והיא מספרת על האלבום שיוצא בתום תקופת עבודה של כשלוש וחצי שנים ובו אושיק נוגע בדרכו שלו בכמה מיצירותיו של הדור הצעיר ונחשף מחדש דרכן . לוי - מי שחתום על להיטים כמו "חוזה לך ברח” , "יונתן סע הביתה", "בלדה לשוטר" ( השוטר אזולאי ) , "זה מכבר","זכרון יעקב" ועוד , וגם על תפקידים ב"גבעת חלפון אינה עונה" , ב"בלי סודות" ועוד - מבצע באלבומו את הגרסאות החדשות , שמביאות את לוי הבוגר לחשוף שוב בפני הקהל את אושיק הצעיר....
"מבקש רק עוד קצת זמן... אני עוד כאן..." - כך הוא שר...
נערך לאחרונה על ידי LikeMe; 27-12-2010 בשעה 10:51.
לא משלנו: האם גודאר אנטישמי?
זה היה אמור להיות עוד אירוע טיפוסי של האליטה העשירה של הוליווד. במהלך ארוחת ערב נוצצת שנערכה בסוף השבוע, הוענק אוסקר של כבוד לבמאי הצרפתי ז'אן לוק גודאר, לצד ענקים אחרים כמו פרנסיס פורד קופולה והשחקן אלי וולך. היו שם החיבוקים ונשיקות באוויר שיכולות היו למלא צפלין. אבל כאן מסתיימת ההשוואה לטקסי פרסים אחרים בענף. משום שלא זו בלבד שחתן השמחה לא היה נוכח, אלא שכולם עסקו בשאלה האם תמיכתו ארוכת השנים בעניין הפלשתיני גלשה לפסים אנטישמיים. או במלים אחרות - האם גודאר הוא אנטי-ציוני, או אנטישמי?
בהוליווד אין חטא גדול יותר מלהיות אנטישמי, והסוגייה העסיקה את הנוכחים באירוע, שמקדים בכל שנה את טקס האוסקר בפברואר. גם העיתונים האמריקאים עסקו בשאלה. ריצ'רד כהן, בעל טור בוושינגטון פוסט, השווה במאמר לאתר "דיילי ביסט" בין מתן ההוקרה לגודאר לבין מתן האוסקר לבמאי ד.וו גריפית ב1926-, שהואשם בגזענות.
"כשם שאיש בתעשיית הקולנוע לא יכול היה להישיר מבט לאדם שחור אחרי מתן הפרס לגריפית, כך קשה להעניק את הפרס לגודאר ולהישיר מבט להיסטוריה", כתב כהן. הג'ואיש ג'ורנל אף פרסם את צילומו של הבמאי הצרפתי על השער ומעליו הכותרת: "האם ז'אן-לוק גודאר אנטישמי?". הכתבה עצמה צללה עמוק לתוך פועלו של גודאר ולאינספור ראיונות שהעניק.
הבמאי המתבודד, בן 79, הוא תומך ותיק של העניין הפלשתיני, וצילם את הסרט "עד הניצחון" שמספר את סיפור מאבקם של הפלשתינים בישראל. הוא הודה בעבר שסבו לא סבל יהודים. "הוא היה נגד יהודים, הוא היה אנטישמי, בעוד שאני נגד הציונות", אמר בעבר על הסב. אבל חלק ממבקריו אומרים שיצירותיו של גודאר וחלק מהתבטאויותיו חצו את הגבול שבין ביקורת על ישראל לאנטישמיות.
באחד מסרטיו ("כאן ושם") השווה גודאר בין היטלר לגולדה מאיר. הוא מתח ביקורת על סרטי שואה כמו "רשימת שינדלר" ו"שואה", אף שלעתים על בסיס נימוקים מקצועיים. אך היו לו התבטאויות
שעליהן קשה יותר להגן, למשל - לקרוא לחבר "יהודי מלוכלך", ולומר ש"יהודים מתקשרים אליך ברגע שהם שומעים את רעש הקופה הנפתחת".
הג'ואיש ג'ורנל שיגר לאקדמיה לסרטים, שאחראית לחלוקת פרסי האוסקר, רשימה של התבטאויות אנטישמיות לכאורה של גודאר. האקדמיה השיבה שהיא מודעת לטענות. "האנטישמיות היא דבר מצער כמובן, אבל האקדמיה לא מצאה הוכחות חותכות נגד גודאר". מספר ארגונים יהודיים, כמו בני ברית, גינו את ההחלטה להעניק לגודאר את הפרס.
אבל ההפתעה ממתן הפרס לגודאר אמורה לבוא דווקא מכיוון אחר לגמרי. גודאר היה חלק מהניו-וויב הצרפתי שמרד תחילה בקולנוע המסורתי בצרפת ואחר-כך בהוליווד. הוא ועמיתיו דחו את העלילות הישירות והקונבנציונאליות, ואילו הוליווד ראתה
בסרטי הניו-וויב שלו ושל עמיתיו כסרטים קשים לעיכול שלא ניתן לשווק לקהל הרחב.
ואכן, אף לא אחד מ-70 סרטיו של גודאר זכה למועמדות בטקס האוסקר, על אף ההילה הבינלאומית שלה זכה.גודאר, בתמורה, לא טרח לכבד את הוליווד ולא התייצב לטקס בסוף השבוע, כך שעתה יצטרכו המארגנים לשלוח לו את הפרס לביתו בשוויץ.
"אני מאמין שלסרט צריכים להיות התחלה, אמצע וסוף", הוא אמר פעם, "אבל לא בהכרח בסדר הזה". עם כל הכבוד לביקורתו על ישראל, נראה שקשה יותר להבין איך הוליווד המסחרית והצינית מעניקה לו פרס כזה לנוכח תפיסותיו הקולנועיות.
הסיבה לבחירה בפרנקו, 32, והאת'ווי, 28, היא לפנות בין היתר לקהל צעיר יותר. פרנקו ("מילק") והאת'ווי ("השטן לובש פראדה") נחשבים לכוכבים הוליוודים צעירים ומוערכים, וייתכן כי השנה אף יהיו מועמדים לאוסקר בעצמם: הוא על תפקידו בסרט "127 שעות", על גבר שנלכד בקניון ונאלץ לכרות לעצמו את היד, והיא על תפקידה ב-"Love and Other Drugs", שם היא מגלמת בחורה שמתאהבת בסוכן תרופות.
נערך לאחרונה על ידי LikeMe; 27-12-2010 בשעה 15:57.
אן האתוויי בדרך אל האוסקר
לא מעט אירוניה ישנה בעובדה שאן האתוויי כיכבה השנה בשתי קומדיות, "מלחמות הכלות" ו"רייצ'ל מתחתנת", שת?יהן על דרך החתחתים שעושה אישה בדרך אל החופה. הרבה אירוניה, בהתחשב בכך שהכוכבת כמעט התחתנה עם בן זוגה בארבע השנים האחרונות רפאלו פוליירי, זוגיות שקרסה כאשר פרשת שחיתות עצומה הקשורה אליו התפוצצה.
פוליירי, מסתבר, נטל כספים רבים מקרן הצדקה שהקים והאתווי ניהלה, ובאמצעות הונאה של מיליוני דולרים מימן את סגנון החיים הראוותני שלו. על המסך היא ראתה את עצמה לבושה שמלת כלה, אבל בפועל הזוגיות שלה נחרבה, עולמה התרסק וגם הדימוי הציבורי התמים שלה, שאותו הקפידה לטפח, היה בסכנה.
ביום אחד היא איבדה את אהבת חייה, את פרנסתה ובמובנים רבים, כפי שתספר בהמשך, גם את חוסנה הנפשי. היום, חצי שנה אחרי הפרידה היא כבר מפוכחת יותר. "נשים רבות חולמות על חתונה מפוארת, על היום הזה שישנה את חייהן ויהיה המפואר ביותר והגדול ביותר", אומרת האתוויי.
"אני מבינה מדוע זה נכון עבורן, אבל אני כבר לא מוטרדת מכך כפי שהייתי פעם. היו לי הרבה ימים גדולים ונפלאים בחיי, כך שאני לא ממש חושבת על זה עכשיו. עכשיו אני מחפשת את האהבה שלי, ואם נרצה להתחתן, אז נחשוב על חתונה ביחד, אני מתארת לעצמי שזה יהיה אירוע בסדר גודל קטן".
ובאמת , נדמה שהאתוויי חושבת בקטן יותר עכשיו, וחשיבה זו היא שהזניקה אותה לאחרונה למעמד מקצועי רם מאי פעם. בסוף השבוע גילתה האתוויי שהיא מועמדת לאוסקר על תפקידה ב"רייצ'ל מתחתנת", קומדיית אינדי קטנה של הבמאי ג'ונתן דמי, ששבתה את לב המבקרים בעולם אבל לא נרכשה להפצה מסחרית בארץ.
העובדה שהיא מתמודדת על התפקיד מול שחקניות כמו אנג'לינה ג'ולי, מריל סטריפ וקייט וינסלט הקפיצה אותה לליגה של הגדולים, עם זאת האתווי מציינת שהיא עדיין אותה בחורה. "תמיד הייתי בחורה פשוטה", אומרת האתוויי, "אולי נוצרה לי תדמית קצת אחרת לאחרונה, אבל אני באמת שומרת על אורח חיים צנוע".
בתור בחורה ששומרת על חיים פשוטים די הסתבכת לאחרונה.
"זה לא ששיניתי משהו בהתנהגות שלי, באופי או בבחירת הקריירה שלי. אני קוראת, יוצאת עם חברים, רוכבת על סוסים, מטיילת. אני אוהבת לחלום וגם לכתוב קצת. אולי לא תאמיני לי, אבל אלו באמת חיים מאוד מאוד שקטים".
יודעת איך לפגוע
האתוויי לא רוצה לדבר על פוליירי, שמרצה את עונשו בימים אלה, אבל בראיון שהעניקה לאחרונה סיפרה איך הגיבה כששמעה שאהובה נעצר. "קיבלתי הודעה מחבר שמשהו קרה", היא שחזרה, "לא הבנתי בדיוק, אבל שעה אחר כך כבר הייתי במקסיקו, מקדמת את הסרט החדש שלי. הייתי בשוק, אבל הייתי צריכה לחייך ולהמשיך הלאה. שבוע אחרי חזרתי הביתה, והכל היה שונה. ידעתי שזה יהיה אחר"
.
מי תמך בך?
"תודה לאל שיש לי כמה חברות טובות והן היו שם בשבילי. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהן. בת דודתי מבוגרת ממני בכמה שנים ואי אפשר להפריד בינינו מאז שנולדתי. זו חברות נהדרת. אנחנו כל הזמן נפגשות.
רק בסוף השבוע האחרון היא הגיעה אליי אחרי שהוזמנה למסיבת יום ההולדת של הבוס שלה לחטט לי בארון ולחפש שמלה. הקשבנו למוזיקה ורקדנו קצת והיה לנו כיף. אנחנו עושות את זה מאז שאנחנו בנות ארבע".
ב"מלחמות הכלות" החברה הכי טובה שלך, בגילומה של קייט האדסון, הופכת לאויבת.
"אני חושבת שנשים חברות יכולות להיות רעות יותר אחת כלפי השנייה מאשר חברים גברים, מכיוון שיש להן שפה אמוציונלית חזקה יותר. קייט ואני יודעות אחת על השנייה דברים שאני לא יודעת על הגברים ששיחקו איתי בסרט. נשים יותר משתפות אחת את השנייה במה שקורה איתן וגברים לא".
כמו מה?
"אני לא יכולה לחשוף", היא צוחקת, "אבל בואי נאמר שאם קייט ואני היינו יוצאות אחת נגד השנייה, הייתי יודעת איך לפגוע בה בצורה הכי כואבת, כי היה לנו חיבור נהדר והיינו מאוד גלויות זו עם זו. זה החוזק של חברות כזאת, אבל גם מה שמפחיד בה, כי אם היא מתפוצצת, זה יכול להיות מאוד מכוער".
מרגישה כמו פריק
האתוויי תמיד נראית שברירית, אבל במהלך הראיון היא נראית שבירה עוד יותר. נדמה שהשחקנית, שפרצה ב-2001 ב"יומני הנסיכה" ונסקה מאז עם "השטן לובשת פראדה" ו"הר ברוקבק", לא התמודדה היטב עם הפרידה.
עורה החיוור לבן מתמיד, והשמלה שהיא לובשת נצמדת לגופה הדקיק מדי. "יש לי עור בהיר מאוד", מתייחסת האתוויי בביטול לשאלתי, "אלה הגנים שלי, ואין ממש מה לעשות עם זה. אני לא מעזה ללכת למיטות שיזוף או דברים כאלה, זה מסוכן מאוד עבורי".
דווקא ראיתי כמה תמונות שלך שזופה מאוד.
"יש כמה סצנות ב'מלחמות הכלות', שבשבילן התמרחתי בקרם שיזוף לפני שהלכתי לישון, ולמחרת קמתי עם כתמים על כל הגוף בצבעי חום בהיר. זה היה נורא. נראיתי כמו ג'ירפה. מסתבר שלא עשיתי את זה כמו שצריך, ולקח לי שבוע וחצי לחזור לצבע המקורי. כדי להסתיר את זה המאפרים מרחו אותי בצבע שזוף, ולכן נראיתי מאוד כתומה. הלכתי ככה בשדרה החמישית וזו הייתה חוויה".
אפשר להניח שזכית להרמת גבות.
"זה היה אחד הרגעים הכי סוריאליסטיים בחיי. אנשים הסתכלו עליי בתדהמה. הטלפונים הסלולריים נשלפו מהכיסים וכולם התחיכ לו לצלם אותי כאילו הייתי איזו תופעת טבע. הרגשתי קצת פריקית, אבל מה לא אעשה בשביל האמנות".
נשמע שהחוויות האלה עזרו לך להתאושש.
"זו הייתה תקופה מאוד מעניינת. הקפתי את עצמי בנשים, ומסיבה כלשהי-אני באמת לא יודעת למה-הרגשתי שזה העצים אותי. שאני חזקה יותר בזכות הנשים האלה".
ראיתי השבוע תמונות שלך שאת רוקדת. הפגנת יכולות מרשימות.
"תמיד רציתי להיות רקדנית טובה, אבל אני לא באמת כזו. לפעמים אני צריכה לרקוד בשביל אחד הסרטים שבהם אני מופיעה, ואז כשאני צופה בזה, אני נראית מטומטמת לגמרי. סתם שיכורה וטיפשית".
בשני הסרטים שלך יש סצנות של מסיבת רווקות. הרגשת שזה מחליף משהו בחייך?
"באחד הסרטים יש סצנה שבה אני רצה לעבר 'שוטר' חשפן, כורכת את הרגליים שלי מסביב לראשו, מתרוממת, ואז הוא תופס לי את הישבן, פותח את הרגליים שלי בצורת וי ואני צורחת לעברו "עצור אותי!". בשבילי, לעשות את זה, טייק אחרי טייק, זה הרגיש כל כך טוב ומשחרר. זה באמת מתח את הגבולות הרגילים שלי".
מי מוביל ברשימות ההימורים לקראת האוסקר?
"הרשת החברתית" ו"נאום המלך" מובילים ברשימת המועמדויות, מרטין שין מצטרף ל"ספיידרמן 4", טיזר חדש ל"קונג פו פנדה 2" וטים ברטון זומם ללהק שוב את ג'וני דפ
נערך לאחרונה על ידי LikeMe; 27-12-2010 בשעה 15:57.
הפייבוריטים לפרס האוסקר: "הרשת החברתית" ו”נאום המלך"
טקס האוסקר ה-83 ייערך השנה ב-27 בפברואר, וכבר עכשיו מתחילה בורסת ההימורים ללחוש ולגעוש. ניצני התחזיות הראשונות הגיעו מצוות חזאי האוסקרים של האתר גולד-דרבי, הנחשב למי שמספק הימורים רציניים בנושא. חברי האתר בחרו ב"רשת החברתית" וב”נאום המלך” כסרטים הפייבוריטים לזכייה בפרס היוקרתי, ובנטלי פורטמן כמי שתזכה השנה בפרס על תפקידה ב"ברבור שחור".
"הרשת החברתית", בבימויו של דיוויד פינצ'ר זכה הן לשבחי המבקרים והן לאהדת הצופים כשגולל את סיפור הקמתה של פייסבוק. מי שסומן כיריב הרציני שלו על הפרס הוא הסרט החדש בכיכובו של קולין פירת' המגלם את המלך הבריטי ג'ורג' השישי. המלך, שלוקה בגמגום קשה, פונה בעזרת אשתו (הלנה בונהם קרטר) למטפל לא שגרתי (ג'פרי ראש). הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל הקולנוע של טורנטו, ונחשב כבעל סיכויים טובים לגרוף הפסלון היוקרתי, כפי שקרה בעבר עם סרטים שונים שזכו בפסטיבל ("אמריקן ביוטי", "נער החידות מבומביי").
נטלי פורטמן, אשטון קוצ'ר, ג'סטין טימברלייק ומילה קוניס בסקס נטול מחוייבות
תתכוננו להתאהב. שני סרטים חדשים שעתידים לעלות לאקרנים עוד כמה שבועות, עוסקים בזוג חברים טובים שמנסים לעשות סקס מבלי לתת לרגשות לסבך את היחסים. על אף שבהוליווד כמו בהוליווד הסוף צפוי מראש (השניים מתאהבים, מתכחשים, מודים ברגשות וחיים באושר ועושר), נבחרת הכוכבים המשתתפים צפויה לסחוף את הצופים אל הקולנוע. בסרט הראשון, “No Strings Attached” מככבים נטלי פורטמן ואשטון קוצ'ר, ועל כסא הבמאי יושב איוון רייטמן ("מכסחי השדים"). הסרט האחרון שביים רייטמן היה "הסופר אקסית שלי", אשר יצא כבר לפני כחמש שנים. רגע לפני שיתחיל את העבודה על "מכסחי השדים 3" ינסה הבמאי לעשות קאמבק דווקא עם קומדיה רומנטית. הסרט החדש ייצא אל הקולנוע בארה"ב ב-21 בינואר, והטריילר שלו כבר כאן.
הטרנד ממשיך עם הסרט “Friends With Benefits” בכיכובם של ג'סטין טימברלייק (שקצר לאחרונה שבחים על הופעתו ב"רשת החברתית") ומילה קוניס ("קח את זה כמו גבר"). במאי הסרט הוא וויל גלוק, שחתום על הקומדיה "באה בקלות" בכיכובה של אמה סטון. האחרונה אגב, לוהקה גם לתפקיד משנה בסרט החדש. בין שאר הכוכבים ברשימה תמצאו את וודי הרלסון, ג'נה אלפמן, ריצ'רד ג'נקינס ואנדי סמברג. הסרט ייצא רק ב-22 יולי, אבל כבר עכשיו אפשר להציץ לטימברלייק שר בין הסדינים עם קוניס.
נערך לאחרונה על ידי LikeMe; 27-12-2010 בשעה 16:02.
קונג פו פנדה 2
לפני כשנתיים יצא אל הקולנוע סרט האנימציה של דרימוורקס "קונג פו פנדה", שזכה להצלחת מסחרית גדולה וגרף למעלה מ-500 מליון דולר ברחבי העולם. בחודש מאי הקרוב יגיע אל המסך סרט ההמשך לשובר הקופות, שייקרא “Kung Fu Panda 2: The Kaboom of Doom”. נבחרת המדובבים המרשימה תשוב גם בסרט החדש, וביניהם ג'ק בלאק בדמותו של הגיבור פו, דסטין הופמן כמאסטר שיפו ואנג'לינה ג'ולי כמאסטר טיגריס. הסרט צפוי לצאת אל הקולנוע בארה"ב ב-27 במאי, והשבוע שוחרר הטיזר הראשון.
מרטין שין מצטרף לספיידרמן המחודש
הפקת "ספיידרמן 4" ממשיכה לתפוס תאוצה עם ליהוקים חדשים. הנבחרת הנוכחית של הסרט המדובר כוללת את מארק ווב ("500 ימים עם סאמר") בתפקיד הבמאי, אנדרו גרפילד ("הרשת החברתית") כספיידרמן, אמה סטון ("זומבילנד") כאהובתו של ספיידרמן מימי התיכון גוון סטייסי, ורייס אוונס ("נוטינג היל" כד"ר קורט קונורס, הלטאה האנושית. השבוע נודע כי מי שנבחר לגלם את דמותו של הדוד בן הוא מרטין שין, שגבר על כוכב "מד מן" ג'ון סלייטרי באודישנים לתפקיד. משא ומתן נערך עם השחקנית סאלי פילד על גילום דמותה של הדודה מיי. ההפקה תחל בדצמבר, והסרט צפוי להגיע אל הקולנוע בארה"ב ב-3 ביוני 2012.
נערך לאחרונה על ידי LikeMe; 27-12-2010 בשעה 16:03.
פרס אוסקר על מפעל חיים
"אני רוצה להראות לך משהו", אומר איליי ואלך ומוליך אותי אחריו לתוך דירתו באפר-וסט-סייד שבמנהטן. הוא מתכוון לרישום מאת אל הירשפלד, אחד משניים התלויים על הקיר הראשי: "אנני ואני ביום הנישואים ה-50 שלנו".
כל מי שבקי בהיסטוריה של התיאטרון בניו יורק בעשורים האחרונים ודאי יזהה בדמויות שצייר הירשפלד את ואלך ואת אן ג'קסון, שכיכבה לצדו לעתים קרובות והיא גם אשתו זה 62 שנים. ג'קסון עצמה, שמעולם לא היתה טיפוס שמחמיץ את האות להיכנס לבמה, נכנסת, ניגשת לקבל זר צנוע של אירוסים סגולים וגומלת לי בנשיקות ובאחת הגרסאות של החיוך הזורח שעטו של הירשפלד הפליא ללכוד.
הדיוקן של הירשפלד הוא היצירה הבולטת הערב, אבל הדירה עמוסה מזכרות מנישואים ארוכים, משתי קריירות שזורות זו בזו, משלושה ילדים ומאינספור חברויות אמיצות. יש שם תצלומים שנראים בהם מרילין מונרו, איליה קזאן, קלינט איסטווד, טרומן קפוטה ואחרים; תמונות של בנם של בני הזוג, פיטר, ושל שתי בנותיהם, רוברטה וקתרין, וגם כאלה שצולמו בידיהם; מכתבים, פרסים ומחוות ממוסגרים. אי שם בין כל אלה יהיה צורך לפנות מקום לפרס אוסקר לשם כבוד שיקבל ואלך במוצאי שבת בלוס אנג'לס, כמה שבועות לפני יום הולדתו ה-95.
פרס האוסקר על מפעל חיים הוא גולת הכותרת של שנה פורייה להפליא, שבה הופיע ואלך ב"סופר הצללים" בבימויו של רומן פולנסקי וב"וול סטריט: הכסף מדבר" של אוליבר סטון. אם מוסיפים לכך את מועמדותו לפרס אמי על תפקיד בסדרת הטלוויזיה "האחות ג'קי", התירוץ העיתונאי לביקור בבית ואלך-ג'קסון ברור.
נבלים חמי מזג
אבל זה המקום לגילוי נאות: לא נכנסתי לשם בכובעי כעיתונאי. זו אינה הפעם הראשונה שאני רואה את רישומיו של הירשפלד או את האלבומים המשפחתיים. יצאתי מהמעלית בבניין הזה, שנבנה לפני מלחמת העולם השנייה, פעמים רבות יותר משאוכל לספור. למעשה, הורי נישאו בחדר המגורים הזה.
קראו לזה נפוטיזם, אבל בשבילי ואלך הוא דוד איליי. ליתר דיוק הוא דוד-רבא שלי; סבי, סם ואלך, שמת ב-2001, היה אחיו הבכור. הם ושתי אחיותיהם, סילביה ושירלי, גדלו מעל חנות ממתקים ברחוב יוניון בברוקלין והיו המשפחה היהודית היחידה בגוש בניינים שרובו אוכלס באיטלקים (בפעם האחרונה שבדקתי היתה בכתובת הישנה חנות למזון לחיות מחמד).
"הטוב, הרע והמכוער"
סם הוא ששלח את איליי לאוניברסיטת טקסס, שהיתה האפשרות הזולה ביותר לרכוש השכלה, והוא שעודד את אחיו הצעיר לעשות תואר בחינוך למקרה שקריירת המשחק לא תעלה יפה. וכשהצליח כשחקן לא היה גאה ממנו. אני אוהב להקשיב לסיפורים החביבים של איליי, המעורבים בכמה בדיחות ישנות וטובות. יש בכך גם תענוג מוכר וגם חוויה על-טבעית, שכן אף שכבר שמעתי את רובם, לעולם איני יודע אל נכון אם איליי הוא שסיפר אותם או שמא סם. אמנם היו בין השניים כמה קווי דמיון משפחתיים ברורים, אבל לא היה אפשר להתבלבל ביניהם. "הוא אחי הגדול, איך זה שאני הקירח?" נהג איליי לומר. אבל אני זוכר שהתקשיתי להבחין בין הקולות שלהם.
יהיה המקור אשר יהיה, גדלתי עם סיפורים על הדוד איליי: הילד הקטן שתמיד הסתבך בצרות; החובש הצבאי ששירת בתיאטרון האירופי במלחמת העולם השנייה; ובעיקר כוכב התיאטרון והקולנוע. נקודות השיא בקריירה המוקדמת שלו, כדמות חשובה בפריחת התיאטרון האמריקאי שאחרי מלחמת העולם השנייה, היו תמיד מקור גאווה משפחתי מיוחד ועדיין מצמררות את חובבי התיאטרון בעלי הזיכרון הארוך. הוא השתתף באחת מהפקות התיאטרון המקורית של "בית התה של ירח אוגוסט" ושל "מר רוברטס", אף שלא הופיע בעיבודים הקולנועיים שלהם.
סרטו הראשון של הדוד איליי היה "בייבי דול" מ-1956 בבימויו של איליה קזאן על פי תסריט מאת טנסי ויליאמס - סרט שזיכה אותו בפרס האקדמיה הבריטית ובמועמדות לגלובוס הזהב, ושספג גינוי מצד הכנסייה הקתולית.
הסרט הזה, ורצף יוצא דופן של סרטים משנות ה-60 - "שבעת המופלאים", "Victors", "יוצאי הדופן" וכמובן "הטוב, הרע והמכוער" - הוקרנו כולם לפני שנולדתי, פיסות אגדה משפחתיות שגיליתי, בווידיאו או בשידורי טלוויזיה מאוחרים או בסינמטקים, כשרכשתי אני את ההשכלה הלא-פורמלית שלי בתולדות הקולנוע. אבל הוא מעולם לא האט את הקצב, וביותר מ-54 שנים צבר פילמוגרפיה של יותר מ-90 סרטי קולנוע וכן עשרות הופעות בטלוויזיה.
על המסך הקטן למדתי לזהות אותו ולצעוק למסך, "היי, זה דוד איליי!" (עשיתי זאת גם כשראיתי את "מיסטיק ריבר", שבו התארח בתפקיד זעיר, סצינה אחת, כבעלים פטפטן של חנות משקאות, ושמו אינו מופיע ברשימת הקרדיטים). בילדותי, לאחר שראיתי אותו בכמה מחזות שלא הבנתי בכלל, שמחתי לצפות בו בתפקיד מר פריז, רוקם מזימות נגד ברט וורד ואדם וסט בסדרת הטלוויזיה הישנה "באטמן" (אני מניח שחובתי המלומדת לציין שגם אוטו פרמינגר שיחק בתפקיד הזה, וכמובן גם ארנולד שוורצנגר; אבל לדעתי הבלתי משוחדת הם לא מגיעים לקרסוליים שלו).
רוב הנבלים שהדוד איליי גילם היו חמי מזג בהרבה, למשל השודד קלוורה ב"שבעת המופלאים". הסצינה שבה נורה ונהרג הביכה את בנו הקטן, פיטר - "אבא, איך לא הצלחת לשלוף ראשון לפני יול ברינר?" - ולפחות על פי האגדה המשפחתית, הסבה אי-נחת לאביו אייב כשסחטה תרועות מהקהל.
אני יודע שהחיבה האישית שלי משפיעה על שיקולי הביקורתיים, אבל נדמה לי שמה שזוהר במשחקו של איליי, ותהיה הדמות שהוא מגלם כועסת, בוגדת או מכוערת ככל שתהיה - והוא תמיד יהיה "המכוער" בעיני חובבי מערבוני הספגטי - הוא הקסם המחוספס שלו. על פי האקדמיה למדעים ולאמנויות הקולנוע, איליי הוא "זיקית ביסודו, שלובש ללא מאמץ מגוון רחב של דמויות ובה בעת מטביע בכל תפקיד חותם שאינו ניתן לחיקוי". זה נכון, אבל זה גם טקסט סטנדרטי שהיה יכול להתאים בה במידה לקארל מולדן, שכיכב לצדו ב"בייבי דול", ולרבים מבני דורו חניכי אסכולת "השיטה". אצל איליי יש שובבות וערמומיות; לא ממש קריצה מודעת לעצמה אלא התענגות מוחשית מהכיף הצרוף שבמשחק.
היו מקרים שהתכונה הזאת נהפכה למשחק מוגזם - ולפחות פעם אחת הדבר הקנה לו תהילה. זה היה ב"הטוב, הרע והמכוער", שבו, בתפקיד השותף והשעיר לעזאזל של קלינט איסטווד, הוא היה לאב-טיפוס של המערבונים: דמות קריקטוריסטית, אקדוחן עדין נפש, טיפש קדוש ודמות שנידונה לציטוטים כל עוד אנשים יצפו בסרטי קולנוע.
נישואים ארוכים ומאושרים
כמו רוב האנשים בשנות התשעים לחייהם, איליי נוטה לשקוע בזיכרונות ולחזור לנושאים וסיפורים מסוימים. כשהוא משמיט מלה או שוכח שם או כותרת של סרט ("הסרט שעשיתי בקמבודיה, עם פיטר אוטול...") יימצא מי שישלים את החסר ("לורד ג'ים") - מבקר קולנוע שמתארח אצלו, אחד מילדיו וברוב המקרים הדודה אנני.
על פי ויקיפדיה, נישואיהם הם "מן הארוכים והמצליחים בתולדות הוליווד". זו אולי לא מחמאה גדולה, והוליווד למען האמת אינה צור מחצבתם של איליי ואנני. קודם כל, הם היו כוכבים גדולים בהרבה בניו יורק, שם התגוררו תמיד ושם כיכבו כצמד בקומדיות כגון "Luv" ו"Twice Around the Park", שתיהן פרי עטו של ידידם מאריי שיסגל ("Luv", שביים מייק ניקולס, זכה בשלל פרסי טוני ובעיבוד קולנועי בכיכובם של אחרים).
"הייתי אוהבת להיכנס לחדר כשאיליי מתראיין ולהגיד, 'יש לי חדשות עצובות'", מספרת אנני כשאנחנו מתיישבים לארוחה. "'הקשר שלנו לא עובד. אנחנו גמרנו'".
קשה לחשוב שעיתונאי כלשהו ייפול בפח הזה, וזה רק משפר את הבדיחה.
"אתה רואה? היא אוהבת להתגרות בי", אומר איליי.
"הייתי בהצגת הבכורה של 'חופשה', סרט שעשיתי עם קייט וינסלט", הוא ממשיך, "והייתי מוקף בהמון צעירות יפהפיות. אחרי שהן הלכו, אנני ניגשת אלי ואומרת לי, 'בחיי, אין לי מושג מה הן מוצאות בך'".
דווקא יש לה מושג, כמובן. ומה שחשוב יותר לענייננו הוא שהאקדמיה - שמעולם לא העניקה לדוד איליי מועמדות והוא מעולם לא טרח להצטרף אליה - לפחות מבינה ממה רבים כל כך מאתנו מתפעלים זמן רב כל כך.
הדוד איליי עצמו מקבל את החדשות בשלווה. באחד הבקרים בחודש שעבר, זמן קצר אחרי פגישתנו, באתי לבקרו שוב. הוא קידם את פני בתלונתו הרגילה על ה"ניו יורק טיימס", שלדבריו אינו יכול למצוא בו את מודעות האבל, שנודדות ממדור אחד לאחר בימים שונים. גם נודע לו שידידו הקרוב, המחזאי ג'וזף סטיין, מת, והוא הירהר בידידים אחרים שהלכו לעולמם בזמן האחרון, ובהם פטרישיה ניל, שבטקס הלוויה שלה הוא נשא דברים השנה. אבל עד מהרה עבר הלאה, לסיפורים על קלינט איסטווד ועל מרילין מונרו. הוא גם נזכר בספרו האוטוביוגרפי מ-2004, "The Good, The Bad and Me" (הטוב, הרע ואני). "התת-כותרת היא 'In My Anecdotage', אוסף האנקדוטות שלי", הוא מספר. "ביל קלינטון שאל אותי אם אני מרשה לו להשתמש בתת-כותרת הזאת, ועניתי לו: 'הספר שלך נמכר בשני מיליון עותקים. איך אתה מעז לנסות לגנוב את התת-כותרת שלי?'").
והיה לו עוד מה להראות לי, לרבות פסקה מאחד ממכתביו של טנסי ויליאמס, החולק כבוד לידידיו הנאמנים איליי ואנני, שעודדו אותו לנוכח דבריהם הקשים של מבקרים מזדמנים (לרבות מבקרי ה"ניו יורק טיימס"). "איליי", כתב ויליאמס, "גילה מה מרגיז
נערך לאחרונה על ידי -HAIM-; 27-12-2010 בשעה 17:46.
פייטר | The Fighter | ארה"ב | 2010
כריסטיאן בייל , מארק וולברג , איימי אדמס , מליסה לאו
תקציר
הבמאי דיוויד או. ראסל מביים דרמת אגרוף מדוברת. גיבורי הדרמה הם שני אחים: דיקי, מתאגרף אגדי לשעבר, שירד מגדולתו אחרי שורה של החלטות שגויות והתמכרות לסמים, ואחיו למחצה, מיקי, גם הוא מתאגרף, שחי כל חייו בצלו של אחיו הגדול. מיקי שימש כראש המשפחה בעוד אחיו הגדול לא ממש מתפקד, אבל עכשיו, כנגד כל הסיכויים הם מתחילים להתאמן יחד לקראת תחרות על תואר נחשק, שזכייה בה תגאל את משפחתם השבורה. הסרט מתרחש על רקע שכונת פועלים ענייה במסצ'וסטס, ובעזרת רצף של רגעים, הוא מספר סיפור אודות ההאבקות הגדולה מכולם – עבור אלה שאנחנו אוהבים
טריילר
ספוילר:
תמונות
מעומד ל6 פרסי האוסקר
נערך לאחרונה על ידי -HAIM-; 30-12-2010 בשעה 09:12.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
