גזלן הבא לעשות תשובה (המשך)
בהלכה הקודמת נשאלנו לגבי אדם שבא אצל חבירו, ואמר לו, כי בהיות ולפני מספר שנים היה רגיל לעקור ממכוניות של אחרים את "סמל" המכונית, ומאחר ולקח סמל כזה גם ממכוניתו שלו, הרי הוא מעוניין להחזיר את מה שגזל ולשלם את דמי הסמל.
והזכרנו את מה שאמרו בברייתא במסכת בבא קמא (צג, "גזלנים שהחזירו, אין מקבלין מהם", משום שראו חכמים שהגזלנים מתרשלים מלחזור בתשובה מפאת פחדם שישארו בחוסר כל כאשר יחזירו את כל מה שגזלו, לכן אמרו שאין לקבל מהגזלנים את הגזילות. וכבר כתבנו ששיש כמה פרטי דינים בזה, ולא תמיד אין לקבל את הגזילה, וכפי שנזכר בדברי מרן השלחן ערוך.
כתב מרן השלחן ערוך (חלק חושן משפט סימן שסו), "גזלן מפורסם הבא לעשות תשובה מעצמו, אם אין הגזילה קיימת, אין מקבלין ממנו, כדי שלא ימנע מלעשות תשובה, ואם רצה לצאת ידי שמים והחזיר, אין מוחין ביד הנגזל מלקבלו". ועתה נבאר את דברי מרן.
ראשית, מה שכתב גזלן "מפורסם" הבא לעשות תשובה. רצונו לומר בזה, שדוקא כאשר הגזלן הוא מפורסם בעניני גנבות וגזילות, רק אז שייכת לגביו הגזירה שאין לקבל ממנו את הגזילה, אבל אם אין עסקו בכך, רק גזל פעם או פעמיים באקראי, אזי מותר לקבל ממנו את הגזילה, שהרי אין תשובתו קשה כל כך, ויש בידו לחזור בתשובה. ושורש הדין הוא בדברי התוספות, שכתבו בשם ר"י (רבינו יצחק בעל התוספות), שלא תיקנו חכמים שלא לקבל דבר מיד הגזלן, אלא בגנב או גזלן מפורסם, שעיסקו בכך, מפני שקשה לו לפרוש, עשו לו דרך לשוב, אבל הגוזל באקראי, מקבלין ממנו.
ומה שכתב "הבא לעשות תשובה מעצמו", רצונו לומר, שדוקא כאשר הגזלן בא מרצונו הטוב לשלם על הגזילה, אז אין לקבל מידו, אבל אם הוא עומד במרדו, ויש אפשרות להוציא ממנו את הגזילה על ידי בית דין וכדומה, הרי שבאופן זה לא תיקנו רבותינו שלא ליטול מידו, שהרי הוא עומד במרדו ואינו מתכון לחזור בתשובה כלל, ולא תיקנו רבותינו תקנה טובה זו אלא לגזלן הבא לעשות תשובה מיוזמתו. ודין זה כתבו הרא"ש בפירושו. והוסיף, שכאשר הגזלן עומד במרדו, מצינו במקומות רבים בתלמוד שכפו הדיינים את הנדונים לשלם את הגזילות, וזהו על פי עיקר דין התורה שהגזלן מחוייב לשלם את מה שגזל מחבירו, ורק במקרים הדומים למעשה שהזכרנו בהלכה הקודמת, שהגזלן בא לחזור בתשובה מיוזמתו האישית, הרי שאז, אין מקבלים ממנו.
ומה שכתב "אם אין הגזילה קיימת", ביאור הדברים, שלא תיקנו חכמים שלא לקחת מיד הגזלן, אלא כאשר הגזילה עצמה אינה בידו. וכגון בנדון שאלתינו, שהמדובר היה בגזלן שגזל "סמל מכונית", הרי שאם הסמל קיים עדיין בידו, בודאי שעליו להחזיר אותו, ומותר לנגזל לקחתו, כי לא שייכת כאן תקנת חכמים שימנע מן התשובה כל כך. אבל אם אין הסמל בידו, כגון שמכר אותו, או איבד אותו וכדומה, ועתה הוא בא לשלם עבור הגזילה, אין לקחת ממנו תשלום כלל. ודבר זה מבואר בגמרא הנזכרת, אמר רב נחמן, לא תיקנו אלא בשאין הגזילה קיימת דוקא.
ומה שכתב בסוף דבריו, שאם רוצה הגזלן להחזיר לצאת ידי חובתו גם כלפי שמים, מותר לקבל ממנו. הכוונה בזה היא, שאם אמר לגזלן, אני מוחל לך, ואינך חייב להחזיר לי, והגזלן אומר לו, אף על פי כן, רצוני לשלם לך, מותר לקבל ממנו. וכמו שלמדנו כבר בעבר, בענין שמיטת כספים, שבאופן זה מותר לקבל את החזר ההלוואה שנשמטה בשביעית.
ולסיכום: גזלן הבא להחזיר את הגזילה מרצונו הטוב, והוא גזלן שעיסקו היה בעניני גזלות, והגזילה עצמה כבר אינה מצוייה בידו, אין לקבל ממנו את הגזילה שבא להחזיר. ואם הוא אומר שאף על פי שמוחלים לו ברצונו להחזיר, מקבלים ממנו את הגזילה.
ועל כן הנדון דנן, שהגזלן היה גזלן שבאופן קבוע היה נוהג לעקור במלי מכוניות, וגוף סמלי המכוניות כבר אינו בידו, ומרצונו הטוב הוא לחזור בתשובה, הרי שאסור לקבל ממנו את הגזילה, ויש למחול לו על כך. ואם הוא מפציר ומבקש שיקחו ממנו בכל זאת את תשלום הגזילה, מותר לקחתו ממנו. ובכל מקרה כגון זה, ראוי לעשות שאלת חכם,קרדיט לאתר הלכה היומית
ציטוט ההודעה
