קראתי פעם איזה ספר של הסופר מתח ההוא סטיבן קינג.
ה.איך קראו לו.. החצי האפל קראו לו. מספר על איזה בן אדם שעבר תאונה ומתחיל לחוות דברים מהחצי של אחרי המוות שקיים אצלו. החצי האפל הוא קורא לזה. רואה דברים לפני שהם קורים. אחרי שהם קרו. לא עקבתי.
חשבתי לעצמי, אולי איתך זה ככה.
חצי אפל? זה נכון לקרוא לך ככה? אתה כמו מין מחשבה שנייה בכל עניין שיש לי. אתה החוות דעת הנוספת. אחרי שהחיוך כבר עלה על השפתיים היבשות שלי והאושר מת לצאת החוצה. אתה מחזיק אותו בשרשראות ברזל בפנים, כמו איזה כלב נושך.
שהלכתי אליה היום, ונישקתי אותה, והיא ישבה מעליי, ויכולתי להריח את השמפו שלה, כמו איזה ילד בן ארבע-עשרה. זה משגע אותך. והלב שלי פעם כמו מטורף. והיינו כמו איזה זוג יונים לרגע. וכל זה אחרי שאמרתי מה אני חושב. מה אני מרגיש. בחיים לא אמרתי מה אני מרגיש.
היו לי כמה, לא יודע. אולי שתים-עשרה או יותר. אבל תמיד זה תקתק לבד. הן אהבו שאני מניאק. שאני חרא. זה אתה הנעת אותי אז. כמו שמן לגלגלים אתה היית אז. ולחשוב, שאחרי שאיבדתי כל צל של תמימות וגדלות נפש, מצאתי אותם בה.
היא הייתה כמו חלק מהאופי שלי שאף פעם לא חשבתי לחפש. נשבע לך, זה היה ככה. כמו התייחדות. היא בתולה, לא היה לה חבר. היא טהורה נטו, זה מה שהיא. ואחרי שהיא חייכה אליי כשהלכה, כי אמרתי לה ללכת. אמרתי לה שאני רוצה לחשוב מה אני עושה עכשיו איתה. איפה זה עומד. כמו בחורה הרגשתי. ואז אתה באת, החצי האפל שלי. כמו בן זונה סוככת עליי עם שריון מפלדה שכזה. אמרת לי שאני אעשה איתה כמו שעשיתי עם כל השאר. ניסיתי להסביר לך שזה לא נכון, שהיא שונה. אבל היית בשלך.
ישבת לי על חוט המחשבה ותפרת לך גדר תיל מעליו. אם היית ממשי, אם היית, הייתי דופק לך כדור בראש בלי לחשוב פעמיים.ככה, באנג. אני חושב שנתיזי מוח ודם לא הסטייל שך. אולי דרך חיים מחורבנת היית יוצאת לך מהצד השני של החור של הקליע. כנראה שלא עוזר כמה שאני בורח רחוק ממך, אתה פשוט מוצא אותי בדרכך המיוחדת כל פעם.
אתה יושב לי על התודעה ומסביר לי ברשעות, שככה זה. שגם היא תעבור. ושגם בה אני אלך ואבגוד וארגיש כמו בנזונה. ואתה תהיה גאה, כאילו זכיתי בתחרות כתיבה במקום ראשון. כאילו סגרתי עסקה על מיליונים. לא את זה אתה מחפש. אתה כמו גלאי בורות. מחפש ת'נפילות שלי. כמו גלאי בורות מחורבן.
חצי ממך היה צריך לבוא, אבל לא בצורה כזאת.
הקטע הכי גרוע, זה שאני יודע שאני אשים ת'ראש על הכרית הלילה ואתה תהיה שם, יושב על הדלת במשמר, דואג שאני ארגיש כמו שאני צריך לפי דעתך. כי אתה יודע מה רע לי. וטוב לך שרע לי.
בחיי שזו מעמסה שקשה לי לקחת.



ציטוט ההודעה

