לחגוג עם נחשים
גם אתמול בערב זה קרה. בכל משפחה, בכל ארוחת חג, יש את האורח השובב שלא מגיע בזמן והמדייקים נאלצים להמתין לו חסרי סבלנות עם בטן מקרקרת. מדובר בדרך כלל בבחור צעיר, עלם חמודות, שאת סיבת איחורו יציג לכם שנייה אחרי שיכנס וכולכם תסלחו לו בעיניים בוהקות מאושר או דומעות מקנאה. תלוי במין אליו אתם משתייכים.
"מצטער על האיחור", אמר בן דודי יואב "תכירו, זאת אנה החברה החדשה שלי. אל תנסו לדבר איתה כי היא לא מבינה מילה אחת בעברית".
"לא מבינה מילה אחת בעברית? מה זה חשוב?! התנוחות במיטה הן שפה בינלאומית" השיבה לו מאיה אחותי בהומור נוטף צרות עין.
"למה לא אמרת לי שאתה עובר דרך מתחם הבורסה ברמת גן?" רטנה יעל בת דודתי. "אני חייבת ל ARCAFFE שם חמישים שקל" הסבירה.
"די, תפסיקו שתיכן" הפציר בהן יואב. "אנה בחורה מקסימה".
גם במהלך הארוחה לא חדלו השתיים מלהקניט ולהעליב.
"היא מגיעה בלי ילדים מהבעל שעזבה ברוסיה?" שאלה יעל.
"היא בטח תגלה לו על התינוקות שהשאירה אצל הסבתא ברוסיה רק אחרי הנישואין. זאת תהיה הפתעה בהשראת בובות הבבושקה" השיבה לה מאיה.
"מה זה הסימנים הכחולים האלה שיש לה על היד? הסתקרנה יעל.
"הסימנים הכחולים שעל הידיים שלה זה בטח מכות שהיא מקבלת מהאבא השתיין שלה" השיבה לה מאיה.
כל אותו הזמן אנה רק חייכה.
בסיום הארוחה, קם יואב, נשק לאנה, התנצל על השהות הקצרה וטען שמחכים לו חברים.
"בואי אהובה, הולכים" אמר לאנה.
"מסכנה. הוא מדבר אליה והיא צריכה לנחש למה התכוון. תלמד רוסית, יא עצלן אחד" הספיקה להטיח בו יעל שנייה לפני שיצאו מהבית.
"אנה נמצאת כבר 15 שנים בארץ. היא הבינה כל מילה שנזרקה כאן לאוויר" השיב לה יואב. "שיקרתי לכם בעיקר כדי לחסוך ממנה הצקות מיותרות. לא לקחתי בחשבון שאני נכנס לאזור שורץ נחשים". "חג שמח לכולם" בירכו השניים והסתלקו, משאירים את שתי הנשים הרכלניות הללו עם ייסורי מצפון שספק אם צום יום הכיפורים המתקרב יוכל להשקיט.
חיים ומוות ביד הלשון (רק במקרה שאכן מבינים את לשונך).
(מתוך הבלוג של yossid85 "ועל כל ישראל")
ציטוט ההודעה
