
נכתב במקור על ידי
crazy z
החרב על השולחן.עכשיו זה רק סיפורו של זי והמיק
בטח קראתם את כל השורות שלי.בטח זה לא מספיק.
אני דביק לנושא.כמו שצביקה פיק דבוק לנצנוץ,
אני שומר ת'רגשות בלב,ומנסה לדחוק את הפיצוץ.
עקצוץ,כי אני מרגיש כמו יתוש אבל לא מצליח לעקוץ
איכשהו אני חי כמו חזיר תמיד מוצא את עצמי בבוץ.
מתהפך מהבטן אל הגב מתחת לשמיכת הבעיות שלי
קם בבוקר על שתי הרגלים בשביל לאזן את המזל שלי.
כל סיבוב,גב שאני מפנה אני מרגיש דקירה,נעלם לי הקול
אני יודע שיש אנשים טובים בכל פינה בעולם.רק חבל שהעולם הוא עגול.
לא יכול.המילים נכתבות על ידי עצמם,פשוט נשפך לי מהעיפרון
אני מרגיש בתחרות.מנסה לנצח אם קצב של חילזון.
לא מבין המון,אבל אני לא דפוק אני יודע מתי לגמור
מרגיש כמו מריו מתחיל לרוץ לרוץ ולקפץ מעל כל בור.
מתחיל לתפור כל חור,מנסה להתקרב לשמש בשביל לחמם תקור