באחד מסרטיו המוקדמים והמטרידים ביותר של מיכאל האנקה ("סרט לבן", "מחבואים"), במאי שכל סרט שלו מטריד יותר מקודמו, הגיבור הצעיר עונה כמעט לכל שאלה שמופנית אליו במשיכת כתפיים ובתשובה "ככה". "למה לא הלכת לבית ספר?" – "ככה", "למה רצחת ילדה שלא הכרת?" – "ככה". הסרט, שנקרא Benny's Video, סימן את האנקה כבמאי אירופאי ייחודי וחשוב, אבל מעולם לא זכה להפצה מסחרית בישראל. "למה?" – "ככה". סביר להניח שהמפיצים חשבו שהאלימות הקיצונית, השחקנים האנונימיים, והמסר האפל של הסרט, לא יסייעו למשוך רבבות ישראלים לקולנוע. 14 שנים לאחר שהסרט הופץ לראשונה באירופה, הגיעה מהדורת הדי.וי.די שלו למדפי "האוזן השלישית". בינתיים האנקה הפך לאחד הבמאים החשובים בדורינו, וקטף כל פרס אפשרי עבור סרטו האחרון, סרט לבן. מעריציו הישראליים נאלצו לחכות עד 2006, כדי לראות באופן חוקי סרט שעלה לאקרנים ב-1992.


האנקה, כידוע, לא לבד. השבוע נודע שהסרט המדובר ועטור השבחים של דני בויל, "127 שעות", לא יופץ מסחרית בארץ. "למה?" – "ככה". הפעם אי אפשר לתרץ את הגניזה בכך שמדובר בבמאי לא מוכר - בויל מוכר היטב גם בזכות להיטים הוליוודיים כמו "נער החידות ממומביי". יש גם מי שזוכר לו חסד נעורים בזכות "טריינספוטינג" המופתי. סרטו האחרון זכה למועמדות לאוסקר, ובמועמדות נוספת לג'יימס פרנקו בקטגוריית השחקן. זאת, בזכות תפקידו המשכנע כמטפס הרים שמועד לתוך תהום, ובסופו של דבר נאלץ (זהירות, ספוילר שקשה להימנע ממנו) לקטוע לעצמו את היד. לא מדובר בסרט מושלם, אבל בויל בהחלט הצליח לייצר סרט מרשים, שמשלב במיומנות קולנוע הוליוודי קלאסי עם ז'אנר של סרטי אווירה אמנותיים יותר (בשורה התחתונה, חוץ מקטיעת היד לא ממש קורה שם כלום).