תמיד אפשר להתלונן, אבל לשם שינוי כדאי גם להציע פתרון. במסורת ההופעות הביתיות שצוברת פופולאריות במחוזותינו, למה לא ליזום יותר ויותר הקרנות בבתים פרטיים? למרבה המזל, בזכות הטכנולוגיה הנוכחית אפשר לרכוש מערכת קולנוע ביתי איכותית למדי בעלות סבירה לגמרי, ואז כל מה שצריך לעשות הוא פשוט לפתוח עמוד בפייסבוק ולהזמין חברים. באמסטרדם התרבות הזו נהוגה למדי, בעיקר בסקווטים (בתים ריקים שניתן לפלוש אליהם). כדי לכסות על עלויות כמו ניקיון או כיבוד נהוג לגבות כשני יורו מכל אחד – מחיר שווה לכל נפש. בניו יורק, הרוויה באינספור בתי קולנוע, העירייה עצמה מארגנת הקרנות ציבוריות של קלאסיקות נשכחות בפארקים ומוסדות תרבות.

בנוסף לניתוק משלטון המפיצים, הקרנות ביתיות יוכלו להביא קולנוע איכותי גם לפריפריה ולהפחית את התלות בסינמטקים (שעושים עבודת קודש, אבל לא יכולים להגיע לכל מקום). במילים אחרות, "אוהבי-קולנוע ישראלי, התאחדו!". אם תמשיכו לתת למפיצים לקבוע לכם מה – ומתי – לראות, תמצאו את עצמכם מול סרטים איראניים מלפני שנתיים או קומדיות רומנטיות ממוחזרות. כי אם יש משהו שאפשר ללמוד מ"המדריך למהפכה" שלדורון צברי הוא שרק עבודת שטח מצליחה לשנות מציאות. וגם אם המציאות לא משתנה – אולי מהמאמץ עוד ייצא סרט.