דמויות לא מרכזיות

רמי (בטיח)
אליעד נחום

הבן אדם הראשון שרוני פוגש בגנות. מאוהב
בניצה ומחזר אחריה במרץ.



חנה
איילת מרגלית

הייתה חניכה במחזור הראשון של גנות, אחר כך עבדה שם כמדריכה, וכבר 20 שנה היא מנהלת את הפנימייה.

אין לה משפחה משלה וכל חייה מוקדשים לפנימייה. חנה מאמינה בעבודה קשה, מאמינה שאין ילדים רעים ושכל
ילד ראוי להזדמנות ויכול לתקן את דרכיו.



היא קשוחה אך קשובה לחניכיה ומהווה אוזן קשבת עבורם. חנה מאמינה בדמוקרטיה ובשוויון, ברמה הרשמית אין אפליה
בין גדולים לקטנים בגנות. חנה לא מאמינה בטלפונים ניידים, בטלוויזיות ומחשבים. היא מאמינה שעולמם החברתי של החניכים בפנימייה עשיר דיו ומשתדלת ככל שניתן לנתק אותם מן העולם החיצון. מבחינת החניכים זה סיוט, אך מבחינת חנה זו הדרך להפריד אותם מסביבתם הבעייתית ועברם הקשה, ולתת להם הזדמנות ל"דף נקי" במקום חדש.

פיני
קובי מחט

בן 30 בערך, מדריך האליפים. זוהי שנתו הראשונה בפנימייה.




בפנימייה הוא יגלה שהשטח שונה מהספרים וימצא את עצמו עושה את כל הטעויות האפשריות, שהעיקרית
ביניהם היא שהוא רוצה להתחבב על החניכים ולהיות המדריך האהוב יותר משהוא רוצה לחנך אותם ולשים
להם גבולות.

שמוליק
אורי זלצמן

בן 19. משרת בשנת שירות לאומי בגנות. עד לפני שנה היה עצמו חניך בגנות. אחראי על גידול הירקות האורגני.
הוא תמיד בהיי, זז תוך כדי ריקוד, מדבר, אסוציאטיבי מאוד, משתמש במטאפורות מעולם המוסיקה, כשהוא מסיים לדבר אף
אחד לא סגור באמת מה הוא אמר, אבל למי אכפת כי זה נורא מצחיק.




הוא אימפולסיבי אבל רגיש מאוד לסביבה, לאנשים, בעלי חיים וצמחים בעיקר. הוא מסוגל לשמוע את הקישוא נובט ולדעת שהדס
בכתה כל הלילה.

למרות השיטות הלא קונבנציונאליות שלו והביקורת שנשמעת לא פעם, חנה מאמינה בו
ואוהבת אותו.