מנהגים טובים = הלכה???
כידוע יש ביהדות דינים מן התורה ומדרבנן.
הדינים שהם מדרבנן הם גזירות או תקנות שתקנו חכמי התלמוד ואחריהם הגאונים והראשונים.
רציתי לשאול:
האם כל מה שמוזכר בשולחן ערוך הוא דין שמחייב כל אדם או שיש שם גם דברים שהם בגדר הנהגות טובות וכאלה, אבל לא מחייב ממש?
|
|
בגמרא מובאות, כמו שציינת, כל הדינים וההלכות.
בדורו, הגיע הרמב"ם למסקנה, יהודי ממוצע מן השורה לא ידע להוציא את הדין הסופי מתוך בליל המחלוקות, ההבנות, ההנהגות הטובות (כלשונך) והדעות.
ישב וליקט רק את הפסקים הסופיים מתוך הגמרא. ספרו היה ל'שולחן ערוך' הראשון, שעבר מספר רב של גלגולים, עד שהגיע ל'שולחן ערוך' המוכר של ימנו.
ספר ה'שולחן ערוך' ברובו המוחלט מכיל דינים, המחייבים כל אדם.
כאשר ישנו דין שהוא רק בגדר "הנהגה טובה", הוא מציין זאת.
טוב, אז עכשיו אתה מוכיח בורות מדהימה בספרות ההלכה.נכתב במקור על ידי פראגער
אפשר להציג כאן רק כמה דוגמאות מני רבות לציטוטים מספרו של הרמב"ם, רק כדי להראות כמה הדברים אינם נכונים:
יד החזקה הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכה א': בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרון שנ' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות זכה בו דוד שנ' זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. כתר תורה הרי מונח ועומד לכל שנ' תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כל מי שירצה יבא ויטול. שמא תאמר שאותן הכתרים גדולים מכתר תורה הרי הוא אומר בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק בי שרים ישורו. הא למדת שכתר התורה גדול מכתר כהונה וכתר מלכות.
רמב"ם מביא כאן אגדה המובאת בתלמוד במסכת יומא דף ע"ב בתוך סוגיא אגדתית להפליא (ובעוד כמה מדרשי אגדה), האם בא רמב"ם ללמדנו בדברים אלו איזו שהיא הלכה? לא! הוא בא ללמדנו את השקפת היהדות על הערך של תלמוד תורה בדרך משל הכתרים. יש כאן איזה דין מחייב? לא ולא!
ביד החזקה הלכות עבודה זרה פרק ראשון מאריך רמב"ם בסקירה היסטורית של מצב האלילות בימי קדם מאנוש עד אברהם רק כדי לתאר את הרקע לציוויי התורה על מניעת עבודת אלילים; פרק שלם המתפרס על פני כמה עמודים הקדיש רמב"ם רק לסקירה היסטורית בלי שמץ של הלכה בתוכו!
בסוף הלכות מקוואות מאריך הרמב"ם בדברי אגדה של ממש, כמו כן בסוף הלכות שמיטה ויובל, (ואין כאן דיי מקום לצטט הכל).
קיצורו של דבר כל מי שמשמש פעם בספרי ההלכה הבסיסיים יראה כי הם מלאים מתחילה ועד סוף בדברי אגדה; מבלי לציין זאת ואפילו ברמז!
כאן נשאלת השאלה האם גם אגדות שיש בהם הוראה כל שהיא למעשה מחייבות כשם שתקנות וגזירות החכמים מחייבות או שעדיין הנם בגדר דברי אגדה שאין מוכיחים מהם וקובעים מהם הלכה לעולם?!
חחח, קצת מהר מדי להפוך אותי לבור...
בשאלתך היה ניכר שאינך מתמצא כלל, ולכן הלכתי קצת אחורה, עד הרמב"ם.
הרמב"ם כתב את השולחן ערוך הראשון, שאמנם היה מתומצת הרבה יותר מהגמרא, אך עדיין מלא בדברים נוספים (בדיוק כמו שציינת).ספרו היה ל'שולחן ערוך' הראשון, שעבר מספר רב של גלגולים, עד שהגיע ל'שולחן ערוך' המוכר של ימנו.
ספר ה'שולחן ערוך' ברובו המוחלט מכיל דינים, המחייבים כל אדם.
כאשר ישנו דין שהוא רק בגדר "הנהגה טובה", הוא מציין זאת.
השולחן ערוך של ימינו נכתב הרבה אחרי ומתמצת בצורה כמעט סופית (אולי עם יוצאים מן הכלל) רק את ההלכות הקרות.
ממש לא מהר, משום שזהו בסיס של ידע מינימלי למי שמשמש אי פעם בספרות ההלכה.
אז אתה טוען שהיה ניכר לך משאלתי חוסר ידע ביהדות? מוזר.
בנוגע לשולחן ערוך, הנה ציטוט:
שו"ע אבן העזר סימן כ"ה ס"ב: לא יקל ראש עם אשתו .... ואל יספר עמה בשעת תשמיש ולא קודם לכן כדי שלא יתן דעתו באשה אחרת ואם סיפר עמה ושמש מיד עליו נאמר מגיד לאדם מה שיחו ... ולא ירבה בתשמיש להיות מצוי אצלה תמיד שדבר זה פגום הוא מאד ומעשה בורות הוא אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח ... ואף כשישמש בשעת העונה לא יכוין להנאתו אלא כאדם הפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצוות בוראו ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצוות בישראל... ויהיה צנוע מאוד בשעת תשמיש....
- כל זה ציטוט מילה במילה מפסק הלכה של השולחן ערוך. המקורות לכל הפרטים המופיעים בהלכה זו הנם מכמה מקומות בתלמוד נציין כמה מהם: ברכות דף כ"ב, ערובין דף ק, חגיגה דף ה', חלק מהדינים גם אין להם מקור והם המצאות שהומצאו עם השנים ע"י הראשונים לדוג' הראב"ד בחיבור "בעלי הנפש" ועוד.
כל המקורות הם מימרות של אמוראים המספרים על עצמם (לדוג' המעשה הידוע עם רב כהנא שהתחבא מתחת למיטתו של רב, ועוד), וחלק הם מדברי אגדה שבתלמוד. על כל פנים הנה לנו פסק הלכה שכל כולו הוא לכל היותר עניין נעלה וראוי לדעת כמה מגדולי חכמי התלמוד, אבל מכאן ועד להורות כך להמון העם - נראה לי מוגזם.
וכאן בדיוק אני שואל שוב (מקווה שהפעם תבין): האם כל סעיף וסעיף הכתוב בשולחן ערוך ושאר ספרות ההלכה, הוא הלכה צרופה מחייבת כל איש מישראל, או שיש מהם גם שהם בבחינת הנהגה ראויה לפי השקפת היהדות בעלמא?
נערך לאחרונה על ידי ישראל; 04-02-2011 בשעה 00:31.
מר פילוסוף היקר, זאת לא בורות שלו ולא בורות שלך אתם לא מבינים אחד את השני ולכן אתם לא מצליחים להגיע להבנה.
ישנה האמת מההוכחות שאתה מביא בורות שלך כי גם בדברי האגדה שאתה מביא ישנן הלכות למעשה! הרמב"ם לא מעלה שום מילה מיותרת על הכתב ולכן אם הוא טרח להביא את האגדה בספר ההלכות שלו היא כנראה באה ללמד אותך הלכה!
הציטוט הזה פסול מעיקרו ואני לא מבין אם אתה יהודי שומר תורה ומצוות יכול להגיד את זה (יש בזה מן הכפירה)
לגבי העונה אלו לא המצאות אלו דברי אלוקים חיים ואלו הנהגות של גדולי ישראל וזאת ההנהגה וההלכה שאתה צריך לקיים אם כי נפסק בגמרא שכל איש יעשה כטוב בעיניו עם אישתו כל עוד היא מסכימה ורוצה בכך.כל המקורות הם מימרות של אמוראים המספרים על עצמם (לדוג' המעשה הידוע עם רב כהנא שהתחבא מתחת למיטתו של רב, ועוד), וחלק הם מדברי אגדה שבתלמוד. על כל פנים הנה לנו פסק הלכה שכל כולו הוא לכל היותר עניין נעלה וראוי לדעת כמה מגדולי חכמי התלמוד, אבל מכאן ועד להורות כך להמון העם - נראה לי מוגזם.
אך למשל צניעות התשמיש מחוייבת המציאות בגלל הכלל של "מלא כל הארץ כבודו" ולכן אין מצב שיהודי השומר תורה ומצוות לא יקיים את זה.
למשל לספר בתשמיש אסור לאדם לדבר אל אישתו בשפה לא נאותה במיוחד בשעת התשמיש! מספר עימה כדי לרצותה לפני ואחרי אך בזמן התשמיש אסור!
יש הלכה כמה פעמים מינימליות חייב להיות אדם עם אישתו בזמן טהרתה כי זה שמחתה אך לא יכול להיות אצלה כמו תרנגול כי זה לא דבר טוב לא לו ולא לה לכן חז"ל אמרו כמה שפחות אך לא פחות מהמינימום הוא משובח.
הכוונות בתשמיש מחייבות המציאות אם אדם רוצה שיהיו לו בנים טובים וצריך להבין שזאת חובתו על האישה ולא הנאתו
בכל מקרה הרעיון הסופי כאן הוא להבין איך אדם יהודי שומר תורה ומצוות חייב להסתכל על התשמיש וזאת הלכה למעשה ולא הנהגה טובה!
לגבי הציטוט שהבאת של דברי האגדה בספר משנה תורה להרמב"ם זה גם בא ללמד אותך הלכה לדוגמא הדברי אגדה עם הכתרי מלוכה כהונה ותורה זה בא להדגיש ולחדד שכתר תורה הוא הכתר החשוב ביותר ולכן מכאן אתה מסיק שביטול תורה הוא העוון החמור ביותר ואתה לומד עוד דברים שמפורטים לאחר מכן בהלכות. וכן הלאה בשאר דברי האגדה שהבאת אין לי זמן ולא סבלנות כרגע להרחיב אבל רק בשביל הידע הכללי.
Intel Core 2 quad q6600 | Asus maximus formula | 2X2GB OCZ Reaper-X 800MHZ CL4 | Asus 9800GTX | 6x500GB WD YS | Corsair HX620 |Antec 1200
כנסו לאתגרים החדשים שלנו זאת הדרך הפשוטה ביותר להשיג נקודות!
אתגר זהה את החומרה!
אתגר הכן את המפרט!
חחח תגובה יומרנית להפליא, אך רדודה באותה המידה.
אתה מודה שהמקור הוא מדברי אגדה, אך אתה טוען כי מכל מקום ניתן לפסוק ממנו הלכה.
אתה באמת חושב כי ניתן לפסוק הלכה מאגדות התלמוד?
אתה טוען שהרבמ"ם בהביאו דברי אגדה בהכרח בא ללמד אותנו הלכה.
אולי יש כאן אי בהירות בנוגע למושג "הלכה".
כשאני מדבר על הלכה אני מתכוון – "הנהגה מחוייבת לכל איש מישראל". הנהגה מחוייבת, לא "ראויה", לא "טובה", ולא "נעלה".
מ-ח-ו-י-י-ב-ת.
רמב"ם אכן אינו כותב אף מילה "מיותרת", אבל אני לא חושב שרמב"ם בהכרח בא ללמד אותי הלכה בכל אימרה שהוא מביא בספרו, לכן, גם מילה או יותר שאינה מלמדת אותנו "הלכה" אינה "מיותרת". אני חושב שמותר לו לרמב"ם גם להביא ציטוטים, סקירות היסטוריות, ושאר דברים הבאים לברר ולהבהיר את השקפת הדת על כל נושא ועניין, גם אם אין הדברים בגדר "הלכה".
לא אתעכב על העובדה שאתה מסיט את הדיון לדוגמא ספציפית שהבאתי, במקום לדבר על השאלה המהותית שהעלתי. כנראה אתה סבור שהמחלוקת שלך בנוגע לדוגמא הזו היא מהותית ביחס להשקפה הכללית על ספרות ההלכה.
אם כן הבה ונדון בה:
אתה אומר שהנאמר בשולחן ערוך בענין זה הוא בגדר "הלכה", ובאותה נשימה אתה גם אומר שנפסק בגמרא לא כך. קצת קשה להבין איך אתה מסביר זאת לעצמך.
לגופו של ענין מה שאתה כותב שנפסק בגמ' לא כך, לא הובא בשולחן ערוך אלא רק בהגהת הרמ"א באותו סעיף.
אני סבור שאין כאן מחלוקת אלא רק הוספה על דבריו של ר"י קארו, והדברים רק מוכיחים כדבריי.
השולחן ערוך מציג את הדרך הראויה לאדם השלם והנעלה לפי השקפת הדת המובאת באגדות ובסיפורי גדולי תנאים ואמוראים בכל הדורות. לעומת זאת ברור שאי אפשר לדדרוש מכל איש מישראל הנהגה מקודשת ונעלה כ"כ, גם אם הוא נדרש לשאוף להגיע לדרך זו, עדיין לא נאמרה כאן הנהגה מחייבת. לעומת זאת הרמ"א מביא את פסק ההלכה הסופי המחייב כל אדם והוא – יכול אדם לעשות עם אשתו מה שירצה.
אתה מסיים את דבריך במשפט הבא:
אתה אומר בעצמך – ה"רעיון" הסופי הוא...בכל מקרה הרעיון הסופי כאן הוא להבין איך אדם יהודי שומר תורה ומצוות חייב להסתכל על התשמיש וזאת הלכה למעשה ולא הנהגה טובה!
בזאת בדיוק נפתח הנושא האם בספרות ההלכה מובאת רק הלכה צרופה או גם "רעיונות".
אני מרשה לעצמי להניח שלא חשבת הרבה – אם בכלל – לפני שהגבת.
פילוסוף, אני מלא כבוד אליך, אבל אתה משתדל לעקוץ בסיום כל תגובה שלך (כי הרי בטוח שהוא חשב לפני תגובה בכזה גודל!), מה שקצת פחות נעים, ולעיתים אף מחפה על חור בתאוריה.
ישנם דברים, במיוחד ביהדות, שההסתכלות חשובה לא פחות מהעשיה הלכה למעשה.
לדוגמה, בפרשת השבוע שלנו אנו למדים שמשה מתבקש על ידי הא-ל לבנות את המנורה, כפי שהוא לימד אותו בהר סיני.
משה משיב לאלוקים שהוא לא יודע כיצד לעשות זאת.
אם נתבונן, הרי משה ראה בהר בפרוש כיצד לעשות זאת, ולא יתכן שהבעיה שלו היא מעשית, לאחר שעשה דברים מורכבים בהרבה.
ההסבר לעניין הוא שמשה לא הבין בפן ההסתכלותי, כיצד יתכן שמנורה כ"כ גשמית מזהב תוכל להיות עדות לכל באי עולם שהשכינה, הדבר הכי רוחני ונעלה שיש, שורה בישראל (כמו שמובא).
בדוגמה הספציפית שהובאה פה לגבי התשמיש, יתכן והפוסק מעוניין לגעת גם ברובד ההסתכלותי של האדם בשעת התשמיש, ואם לא צויין אחרת, זה שייך ומחייב כל אחד מישראל.
נערך לאחרונה על ידי פראגער; 06-02-2011 בשעה 17:13.
זאת בדיוק טענתי.
הפוסק, ולא משנה אם זה רמב"ם או ר"י קארו, או מי שלא יהיה, אינו מדבר אך ורק על דברים שהם דינים גמורים ו"יבשים", הוא מדבר גם על רעיונות, הסתכלויות, והשקפה אמתית ונכונה על החיים, אליבא דהיהדות. כך זה בכל נושא וענין.
כמובן שהרעיוניות העומדת מאחורי כל דין והלכה, היא משמעותית ליהודי הבא לקיים את התורה.
התורה הרי באה לתקן ולהכשיר את האדם, ולא להפך. אם כן, אדם שיקיים מצוות תוך התעלמות בוטה מן הערך אותו באה המצווה לשמור/להשפיע/לחנך, אבד הוא את כל העניין.
אני חושב שאין צורך להכביר במילים בעניין זה.
לעומת זאת עדיין צריך לעשות חלוקה ברורה בין מה שהוא דין והלכה מחייבת את כל איש מישראל, בין אם הוא מבין את הערך העומד מאחוריה בין אם לאו, לבין הנהגות נעלות שונות אשר כל תוכנן הוא אך ורק הערך העומד מאחוריהן.
למשל, אדם שכל כולו שקוע בחומרניות, והוא רדוף ע"י תאוותו עד למעלה מראשו, אין כל טעם שיקיים את ההנהגות הראויות והמקודשות שנאמרו בעניין התשמיש - כאשר יקיים יחסי מין עם אשתו.
לעומת זאת ישנם דינים והלכות המחייבות בצורה מוחלטת כל איש מישראל בלי שום קשר למצבו הרוחני.
למשל, אדם שאינו מאמין באלוהים, עדיין אסור לו לעבוד ע"ז, על אף שאפשר לטעון שבסופו של דבר התוכן של הציווי על מניעת ע"ז הוא בשביל להביא את האדם לעבודת בוראו, ואם כן מה איכפת יהיה לנו אם יעבוד אינו מאמין זה ע"ז.
הסיבה לכך היא ברורה. בשביל לשמר את הרוח אליה באה התורה לחנך, נדרשת מערכת חוקים מחייבת ובלתי תלויה. אם נתחיל לדון בכל מקרה לגופו האם שייכת בו המטרה של המחוקק אם לאו, החוק יאבד מתקפותו. כל כוחו של החוק הוא במה שהוא חוק שאין לערער עליו בכל מצב שהוא.
וכאן אנחנו חוזרים לעניין הראשון שיש הנהגות ראויות שאינם מחייבות ברמה של חוק, אלא אין הם אלא בגדר המלצה והכוונה לאדם היהודי הבא ליישר אורחותיו עם השקפת היהדות, אבל אינם דינים והלכות מחייבות כל איש מישראל.
בכל מקרה אם הייתי נשמע יותר מידי עוין, אני רואה צורך להתנצל על כך.
נ.ב. יש לך טעות במשפט:
"שהשכינה, הדבר הכי גשמי ונעלה שיש, שורה בישראל (כמו שמובא)"
נערך לאחרונה על ידי ישראל; 06-02-2011 בשעה 17:00.
למה החלטת שכשאר אדם עובר על עבירות מסויימות אז חוקי ההלכה אינם חלים עליו?
גם אם אדם שקוע, גדוש ומלא בתאוות, עדיין מחוייב בצניעות התשמיש.
ובנוגע למשפט - אופס, טעות לעולם חוזרת...
חוקי ההלכה - חלים עליו.
אבל לא כל רעיון/הסתכלות/השקפה הופך מיד לחוק.
נערך לאחרונה על ידי ישראל; 06-02-2011 בשעה 17:48.
אני מבין שאתה מעוניין בהכרה חד משמעית, אך ישנם המקומות הקטנים בהם ההסכלות היא חלק מהחוק.
תשמיש המיטה הוא דוגמה מצויינת, לא?
"ההסתכלות היא חלק מהחוק"
למה אתה מתכוון במשפט הזה?
אתה רוצה לומר שכל רעיון אמתי הופך לחוק מחייב?
אין ספק שבבסיסו של כל חוק קיים רעיון או ערך אמתי. זהו הבסיס והטעם של החוק.
לעומת זאת גם אין ספק שתקפותו של החוק אינה שייכת למידת קיום הרעיוניות שלו בכל מקרה ומקרה.
עוד ברור כי לא כל רעיון אמתי ונכון ככל שיהיה הופך מידית לחוק.
אני חושב שצניעות והתקדשות בקיום יחסי מין היא דוגמא טובה לכך שרעיון אמתי ונפלא אינו הופך לחוק.
נערך לאחרונה על ידי ישראל; 06-02-2011 בשעה 21:34.
וואו יפה ואני כבר חשבתי שאני מבין משהו...
1. נפסק בגמרא (מסכת נדרים דף כ' עמוד ב') שאין הלכה כרבי יוחנן בן דהבאי ואני אצטט "אמר רבי יוחנן זו דברי יוחנן בן דהבאי אבל אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באישתו עושה" וזה נראה כמעט כמו שרצית להגיד אבל מתברר שיש ראשונים שבכלל לא חשבו כמוך (אני לא מצוטט את כל הגמרא כי זה ארוך אך בקטע הקודם רבי יוחנן בן דהבאי הביא את כל הדברים שאסור לעשות וזה נישוק באותו מקום, הסתכלות במקום, דיבור בשעת התשמיש והאחרון זה הפיכת השולחן) חלק מהראשונים הבינו שכל העניין של אין הלכה כרבי יוחנן בן דהבאי ומה שרוצה עושה זה אך ורק לעניין הפיכת השולחן והם פסקו להלכה את כל שלושת הדברים הראשונים שהזכרתי בסוגריים. הראשונים שפסקו כך הם הראב"ד והטור ואם תאמר שהרמב"ם פסק ההיפך וטוען שנחלקו בהכל זה נכון אבל שוב הוא גם הביא זאת בתור הנהגה טובה שצריך לשאוף לה מכאן אתה מבין שההלכה לפעמים נפסקת גם מדברים אלו וזאת מחלוקת ראשונים ולא משהו שאתה תוכל לבוא ולהגיד עליו זאת רק הנהגה טובה ולא הלכה.
2. ישנם הרבה דברים לפעמים שנפסקים הפוך מן ההבנה שלנו בגמרא כי כך ראו לנכון לפסוק ותראה זאת המון אצל הרמב"ם שלפעמים פוסק כדעת יחיד.
3. וכן הרמב"ם בהביאו דברי אגדה בספרו היד החזקה בהכרח בא ללמד אותנו הלכה! לרוב היא לא נראית לעין אך למעיין בה היטב שמבין גם את דעתו של הרמב"ם בנושא האגדתות (הקדמת הרמב"ם לפרק חלק) מבין את הרעיון הפילוסופי הטמון בה ולומד את ההלכה שיוצאת מכך ורק לדוגמא כל הסיפור של אברהם אבינו שנמצא בהלכות עבודה זרה בספר המדע הובא בשביל ההבנה שאמונה מצריכה גם שכל וגם לב כלומר האמונה השלימה בנויה מהרגשת הלב והחקירה השיכלית וזאת מחובת ההלכה ולא כהנהגה טובה כדברייך.
4. אתה חוצפן ומתנשא וחבל שכך אבל רק כדי שלא יטעו אחר מחשבת פתאים כמו שלך אני טורח לענות לדברים שהצגת בצורה מסולפת, אל תזלזל במי שאתה דן עימו כי לא נראה לי שאתה בעל הערכה נכונה.
עריכה:
5. ראיתי שנוספה כאן טענה חדשה שכאילו ההשקפה לא מחייבת מציאות ההלכה אז לצערי אתה שוב טועה! צניעות התשמיש הינו חיוב ההלכה בדיוק כמו שלהחליף בגדים תחתונים בצורה צנועה מתחת לכיסוי (שמיכה סדין או כל דבר אחר) היא מחוייבת מגדר ההלכה של "מלא כל הארץ כבודו" זאת לא הנהגה זאת הלכה! בדיוק כמו ההלכה שיוצאת מהמילים של שלמה המלך ע"ה בקהלת ש "ה' יביא במשפט על כל נעלם" אני אצטט את הגמרא בנושא (מסכת חגיגה דף ה' עמוד א') כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו? מאי על כל נעלם? אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס" מכאן שיש הלכה שאסור להגעיל אדם אחר. זאת לא השקפה או נימוס זאת הלכה שגם על הדברים האלו יש משפט כי אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו אבל הוא כן יביא במשפט על כל ההלכות שאדם עובר עליהן.
6. דבר נוסף בעניין זה יש את 98 ה "ברכות" הכתובות בספר דברים פרשת כי תבוא פרק כ"ח פסוק מ"ז שם באמצע ה "ברכות" כתוב משפט שנראה תמוה ואני אצטט "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" מה זאת אומרת? מה בגלל שאני לא עובד ה' בשמחה אני מקבל את כל ה "ברכות" האלו על ראשי? מה זאת לא רק הנהגה טובה שלא מחייבת כל אדם בישראל? תבין, אלו לא הנהגות אלו הלכות כי על זה אומרים הרמח"ל והמהר"ל (ויש עוד כמה אני מניח לא יצא לי לבדוק עוד מקורות לזה) בפשטות שמי שלא עובד ה' בשמחה הוא לא עובד את ה'! אז מה על הנהגה שלא מחייבת כל אדם בישראל יש חיוב? כן יש חיוב כי זה הבסיס לכל עבודת ה' אצל יהודי! זאת לא המלצה או הנהגה טובה או אפילו השקפה זאת חובה בסיסית!
7. מקווה שהבנת את מה שאני אמרתי והשתדלתי להביא לך מקורות כיד ה' הטובה עלי ואם תרצה אביא עוד כי הנושא הזה אצלי הוא עיקר הלימוד בכולל אז אתה מוזמן להקשות.
יום טוב.
נערך לאחרונה על ידי lemongrass; 07-02-2011 בשעה 07:47.
Intel Core 2 quad q6600 | Asus maximus formula | 2X2GB OCZ Reaper-X 800MHZ CL4 | Asus 9800GTX | 6x500GB WD YS | Corsair HX620 |Antec 1200
כנסו לאתגרים החדשים שלנו זאת הדרך הפשוטה ביותר להשיג נקודות!
אתגר זהה את החומרה!
אתגר הכן את המפרט!
אתה מביא בעצמך שהרמב"ם פסק את "אין הלכה כר"י בן דהבאי" לגבי כל הדברים שאמר, אבל אתה מוסיף שבכל זאת פסק זאת הרמב"ם בתור הנהגה טובה שצריך לשאוף אליה – כדבריי. אבל כאן אתה מגיע למסקנה הפוכה: "מכאן אתה מבין שההלכה לפעמים נפסקת גם מדברים אלו". אני מניח שאינך מתכוון לדברי הרמב"ם שאינו פוסק זאת בתור הלכה, אלא לדברי שאר הראשונים שהבינו בדברי התלמוד אחרת.
ועכשיו, הבה ונראה את הסילוף: אתה טוען שהטור פוסק את דברי ר"י בן דהבאי בתור הלכה פסוקה מוחלטת ומחייבת ולא רק בתור מידת חסידות.
ובכן, זה לשונו של הטור או"ח סי' כ"ה: ואשתו של אדם מותרת לו, לפיכך כל מה שירצה לעשות באשתו עושה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה בין דרך איברים, ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה. ור"י פירש דאפילו בהוצאת שכבת זרע נמי מותר לשמש שלא כדרכה, ובלבד שלא יהא רגיל כן אלא אקראי שעלמא שמתאוה לאשתו לשמש שלא כדרכה, אלא אסור להיות רגיל בכך. עד כאן לשון הטור שם אות באות.
לאחר מכן הביא הטור את דברי הרמב"ם בפכ"א מהלכות איסורי ביאה, שהאריך שם בעניין פרישות והתקדשות ממידת חסידות. ואני חוזר: בדברי הרמב"ם נאמר במפורש שכל הדברים שם הם ממידת חסידות, ובלשון זו הביאו הטור שם.
עוד המשיך הטור להביא עוד את דברי הרמב"ם בהלכות דעות, כמה מזיק הוא לגוף ריבוי התשמיש. גם כאן לא נאמרו הדברים בתור איסורים.
על דרך זו ממשיך הטור ומאריך שם מדברי אגדה כמה ראוי לאדם להמנע מריבוי תשמיש, והאריך שם גם בעניני קדושה, אימתי והיכן אין ראוי לאדם שישמש מיטתו; בסוף הדברים מביא הוא את דברי ר"י בן דהבאי בלשון זו:
"ויש עוד דברים שפוגמים המעשה ומקלקלים אותו, והן מה שפירש בנדרים אמר ר"י בן דהבאי..." וכאן הביא הטור דברים אלו, כאן הוא גם דן האם לא נתקבלו דברי ריב"ד כלל או רק לגבי הפיכת השולחן, ומסקנתו שם שרק לגבי הפיכת השולחן.
ופה אני עומד ושואל: איך ניתן בכלל להעלות על הדעת שהטור פוסק את דברי ר"י בן דהבאי בתור הלכה מוחלטת המחייבת כל איש מישראל, בזמן שהטור פותח את הנושא בהצהרה כוללת המתירה את כל מה שר"י בן דהבאי אסר? איך אפשר בכלל לחשוב שמה שהטור מגדיר "דברים שפוגמים המעשה ומקלקלים אותו" הם איסורים ברורים, פסוקים, ומוחלטים? וכי כך פוסקים דבר לאיסור מוחלט, בלשון עדינה של "פגם ו"קלקול"?
הדברים מדברים בעד עצמם שכל דברי ר"י בן דהבאי אינם אלא ממידת חסידות מפיהם של מלאכי השרת כמובא בתלמוד, אבל מעולם לא עלה על לב איש להורות כן כהלכה מוחלטת, ולחייב מידת קדושה ופרישות זו - שנהגו בה תנאים ואמוראים בהוראת מלאכי השרת - את כל איש מישראל.
לא הבנתי מה אתה בא לומר במשפט הזה.
אבל לגופו של עניין אולי אתה לא הצלחת להבין למה הם פסקו כך ולא אחרת, אבל ברור שהם לא פסקו סתם כי "כך ראו לנכון" זה נשמע בערך כמו: "כי ככה בא להם..."
אתה טוען שרמב"ם בהכרח בא ללמדנו הלכה בכל משפט, זכותך. אך זכותי גם לחלוק עליך כל עוד אינך מביא שום הוכחה לדבריך.
למען האמת יותר נראה לי שלא הבנת על מה אני מדבר. אתה כל הזמן חוזר על העירבוב הזה של הלכה עם רעיונות והבנות פילוסופיות. בסופו של דבר גם אתה אומר שהרמב"ם בא ללמדנו כיצד עובדת הפסיכולוגיה של האמונה, ולא הלכה (לפי הגדרתי האמורה למעלה).
אני רואה צורך להתנצל שוב אם נפגעת מצורת התגובה שלי, אבל ממש אין צורך, ממש לא התכוונתי לזלזל בך אישית רק בצורת החשיבה על ספרות ההלכה; שאכן, אני עדיין טוען שהיא רדודה.
בכל מקרה תחשוב מה שתרצה.
פה אתה מתפרץ סתם - וחבל - מבלי להביא שום מקור לדבריך. אני אסכם ואומר שזכותך לחשוב איך שתרצה, אבל אני עדיין סבור שהאסמכתאות שהביאו בתלמוד להרבה מוסרים והנהגות נעלות, עדיין אינם בגדר הלכה המחייבת כל איש מישראל. אין כל סתירה לכך ממה שמובאת אסמכתא מפסוקים לדברי חסידות.
לא הבנתי מה זה קשור לענינינו. אין ספק כי דבר שנאמר בתורה במפורש הוא חוק מחייב ומוחלט שאין לערער עליו.
בלי שום קשר רמח"ל ומהר"ל אינם פוסקים הלכות בספריהם, כך שאין דבריהם מחייבים כל אדם יהודי הנאמן לדתו.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
