פרשת השבוע - פרשת תרומה
השבת נקרא בפרשה את הציווי של ה' למשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וכתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פרק א ה"א) מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו את הקרבנות וחוגגים עליו שלוש פעמים בשנה, שנאמר, "ועשו לי מקדש".
נאמר במדרש: "כשאמר ה' למשה "ועשו לי מקדש", נזדעזע משה ואמר, איך יכול אדם לעשות בית לה'? והלא כתוב: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך"? (כלומר, כל העולם כולו כפי שאנו רואים אותו, אינו יכול להכיל את הקדוש ברוך הוא). אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא לפי כוחי אני מבקש, אלא לפי כוחם, עשרים קרש בצפון עשרים קרש בדרום ושמונה במערב. (כלומר, ה' יתברך אינו מבקש מישראל, אלא דבר שהם יכולים לעשותו לפי המושגים שלהם, שיהיה המקדש בנוי באופן גשמי ומוגבל, עשרים קרשים בצפון וכו').
למדנו ממדרש זה שהנדרש מן האדם לעשות הוא לפי כוחו, אך גם לא פחות מכך.
במסכת יומא אמרו, (דף ל"ה ע"ב) עני בא לדין (אחר אריכות ימים ושנים, לפני בית דין של מעלה), אומרים לו, מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר "עני הייתי וטרוד במזונותיי ולכם לא עסקתי בתורה", אומרים לו, כלום עני היית יותר מהלל? אמרו עליו על הלל הזקן, שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפיק (שם מטבע קטן), חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו (ולא איפשר לו) שומר בית המדרש להיכנס, עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו, אותו יום, ערב שבת היה, ותקופת טבת הייתה, וירד עליו שלג מן השמים, כשעלה עמוד השחר, אמר לו שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום הבית אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו שלוש אמות שלג, מיד פרקוהו ורחצוהו והושיבוהו כנגד המדורה, אמרו, ראוי זה לחלל עליו את השבת.
נמצא הלל מחייב את העניים.
והשאלה נשאלת, איך דורשים מאדם עני פשוט שלא קרא ולא שנה, או מאדם חלש בגוף או באופי ואין ביכולתו להיות כהלל שהיו לו כוחות ומסירות נפש עצומים לתורה עד כדי פקוח נפש, ומחייבים אותו בדין על כך, והרי לא נבראו כל בני האדם שווים באופי, בכוחות נפש, במידות, ואיך אפשר לחייב את כל העולם להיות כהלל ולדרוש מכל אחד מעבר ליכולתו?
התשובה היא, כי לא נדרש מאף אחד לעשות מעבר לכוחותיו, להיות כהלל, לעלות לגג בשלג, וללמוד תורה כמותו, כי אכן לא נבראו כל בני האדם שווים, אך הדרישה מאתנו היא, שכמו שהלל מיצה את כל כוחותיו שלו ואת כל יכולתו למסירות נפש לתורה ומצוות, כמו כן נדרש מכל אחד למצות את כל יכולתו כפי כוחו הוא, ולפי הנתונים שהקדוש ברוך הוא העניק לו, אם מעט ואם הרבה, לפי מה שהוא, האם בחיי היום יום הוא מקדיש את מרצו וזמנו לתורה ומצוות לפי כוחו או לא, זה למעשה מה שהלל מחייב את העני.
כי ברוחניות, "המינימום הנדרש הוא המקסימום האפשרי", וזהו היסוד שאנו רואים בפרשת השבוע, "ועשו לי מקדש" לפי כוחם,קרדיט לאתר הלכה היומית
שבת שלום!
ציטוט ההודעה
