יורדי הים
שאלה: האם אדם שנכנס לים לצורך שחיה, צריך לברך הגומל בחזרתו לחוף? וכן, האם חיילים המשרתים בחיל הים, צריכים לברך הגומל בחזרתם לחוף?
תשובה:בהלכות הקודמות ביארנו, שארבעה חייבים בברכת הגומל, ואחד מאותם שחייבים בברכה זו, הם יורדי הים שבאו לחוף מבטחים. (וכעת נבאר פרטים בדין זה).
יורדי הים כאשר לא אירעה להם כל סכנה
יורדי הים באניות, והם אותם המפליגים בים, חייבים בברכת הגומל, שלכולם תקנו חכמים ברכה זו. וכתב רבינו אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק לעובדי ה' (הל' ברכות עמ' רנג) שהנוסעים באניות, אף על פי שלא אירעה להם שום סכנה בדרכם, ונסעו במישור, מכל מקום יברכו ברכת הגומל כשיגיעו לחוף מבטחים. וטעם הדבר, שמכיון שבכל כניסה לים יש סכנה קצת, לכן תקנו רבותינו לכל יורדי הים לברך ברכה זו, ללא קשר למה שעבר עליהם בהיותם נוסעים על הים.
בנסיעה לזמן קצר
ואין בזה חילוק אם נסעו לזמן ארוך או שנסעו לזמן קצר, כמו שיש כיום הנוהגים להפליג לשם טיול באיזו סירה קטנה למשך כמה שעות, שבכל מקרה שנכנסו בעומק הים, עליהם לברך ברכת הגומל כשישובו לביתם.
בנסיעה האניה ממונעת בזמנינו
יש שכתבו לדון, בהיות ובזמנינו אין הדבר מצוי כל כך שבאה סכנה ליורדי הים, שלכאורה יש מקום לומר, שאותם הנוסעים בים אינם צריכים לברך ברכת הגומל בשובם לחוף. שכן הדבר ברור, שלא תקנו רבותינו ברכה זו, אלא משום שבזמנם הנסיעה בים היתה בחזקת סכנה, ורבים מצאו את מותם בנסיעה כזו, אבל בזמנינו שנסיעה בים אינה מסוכנת כלל, לכאורה אין מקום לברכה זו.
אולם למעשה כתב הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק בשו"ת אורח משפט (סי' מה), שאף בזמנינו שהאניות גדולות מאד, ונוסעות על ידי מנוע של אש, ואין הסכנה מצויה כל כך, אף על פי כן העולה ממנה צריך לברך ברכת הגומל, כי מאחר וגזרו רבותינו ותקנו לנו ברכה זו, אפילו אם יתבטל טעם התקנה, התקנה עצמה לא בטלה, ככל מצוות דרבנן, שכאשר בטל הטעם, התקנה אינה מתבטלת. ובפרט יש לומר כן בנדון זה, שטעם התקנה שייך קצת אף בזמן הזה, כיון שעל כל פנים יש איזה חשש סכנה בכניסה לים אף בזמנינו. ובפרט שדין זה מפורש בפסוק (בתהלים קז). אלא שאין לברך ברכת הגומל אלא כשיגיע הביתה, שיצא לגמרי מכלל סכנה. וכן פסק הגר"מ פיינשטיין, ועוד.
נסיעה בנהרות שאינן מלוחים
וכל זה הוא בין אם נסעו בים המלוח, ובין אם נסעו בנהרות, שכל מקום שיש אפשרות לטבוע שם, (כלומר שאין המים רדודים מאד), חייבים העולים ממנו לברך ברכת הגומל.
אולם הגאון המשנה ברורה (ריש סימן ריט, בביאור הלכה) כתב, שיש לדון בנהרות שלנו, שאינם מסוכנים כל כך כמו הים המלוח, שיש לומר שאין לברך כשיוצאים מהם ברכת הגומל. והעלה, שלמנהג הספרדים המברכים ברכת הגומל גם לאחר נסיעה (ברכב או ברגל) מעיר לעיר (כמו שנבאר) אף על פי שלא מצויה שם סכנה כל כך, יש להם לברך גם על הפלגה בנהרות, אבל למנהג אשכנז, שאין מברכים אלא על נסיעה ממדינה למדינה, אין לברך, אלא על הפלגה בים המלוח. והביא דבריו מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א.
השוחה בים ללא אוניה
ועתה לנדון השאלה: כתב הגאון מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, ודע, שהשוחה בים, ואפילו בים כנרת שהוא סמוך למקום ישוב, ואפילו יש שם מציל באופן קבוע, אף על פי כן דינו כיורדי הים, שהרי כמה פעמים אירעו שם אסונות וטבעו בים.
רצונו לומר, שאפילו השוחה בים, ללא אוניה או סירה, דינו כידן יורדי הים, שבבואם לחוף, עליהם לברך ברכת הגומל בפני עשרה בני אדם.
מלחים וימאים וחיילים המשרתים בחיל הים
המלחים והימאים, ובכלל זה חיילים המשרתים בחיל הים, אחר שקבלו חופשה, ואפילו למספר ימים, עליהם לברך ברכת הגומל כשישובו לביתם, אף על פי שבדעתם לחזור להפליג בים בתום ימי החופשה. וכן הדייגים, שלפי מלאכתם הם נכנסים בעומק הים כדי לדוג דגים, יברכו בכל שבת ברכת הגומל.
ולסיכום: כל הנכנס לעומק הים, בין אם עושה זאת באוניה גדולה, ובין אם עושה כן בשחיה בידיו בלבד, עליו לברך ברכת הגומל בחזרתו לחוף מבטחים, בפני עשרה בני אדם כאשר נתבאר כבר. ואין חילוק בזה, אם המים מלוחים או מתוקים, כגון בים כנרת, שבכל מקרה ששייכת שם סכנת טביעה, דין הנכנס לאותם המים כדין יורדי הים שתיקנו להם רבותינו ברכת הגומל בחזרתם לחוף מבטחים,קרדיט לאתר הלכה היומית
ציטוט ההודעה
