פסיכולוגיה קוגנטיבית
תהליך קוגניטיבי זהו תהליך של עיבוד מידע, של הבנה ושל הסקת מסקנות.
דוגמה לתהליך כזה:
הציון של חגי ושל משה בבחינה במתמטיקה היה 80, אך על אף ששניהם נחשפו לאותו הגירוי, תגובתם שונה: חגי מרוצה מאוד, ואילו משה עצוב ומדוכא. כיצד ניתן להסביר זאת? נציג את התהליך הזה בתרשים הבא:
הגישה הקוגניטיבית, עיקרה הוא התהליכים הפנימיים, המתרחשים במה שהיא מכנה: הקופסה השחורה.
לעומתה, הגישה ההתנהגותית, מתנגדת לגישה זאת. כמדע היא אינה יכולה להתייחס לתהליכים פנימיים, משום שלא ניתן למדוד אותם.
אך בזה לא הסתיים הוויכוח.
על-פי הגישה הקוגניטיבית לא רק שלא ניתן להתייחס להתנהגות הגלויה (גירוי-תגובה) בלבד, אלא אף הכרחי להתמקד בהתנהגות הסמויה;
לא ניתן להבין את תגובת האדם ו/או להחליט מה ישמש עבורו חיזוק משמעותי, אם לא נתייחס לתהליך הקוגניטיבי שלו,
דהיינו: לתהליכים הפנימיים של עיבוד המידע (תפיסת גירויים, הענקת משמעות להם, זכירה, חשיבה והסקת מסקנות).
על-פי הגישה הקוגניטיבית ההגדרה של למידה היא:
תהליך, אשר המידע שנרכש ונשמר בו, מכוון וקובע מה יילמד בהמשך.
אחת התיאוריות הקוגניטיביות המסבירה את תהליך הלמידה היא הגשטלט.
תיאוריית הגשטלט מתמקדת בתבנית השלמה של ההתנהגות, וטוענת כי לא ניתן לפרק אותה לקשרי גירוי-תגובה.
הסיבה: לתבנית השלמה יש משמעות רחבה יותר מאשר לסך כל המשמעויות, שיש לכל אחד מהגירויים בנפרד.
חוקרי הגשטלט הם אלה שטבעו את המושג "השלם הוא יותר מסכום חלקיו".
הניסוי המרכזי של הגישה הוא של קוהלר והשימפנזה "שולטן".
במחקר זה למדה שולטן להשיג בננה שהייתה רחוקה מטווח ידה.
קוהלר כינה את התהליך שעברה שולטן:
תובנה, וטען שבתהליך זה אנו מארגנים במוחנו מחדש את הנתונים (את הגירויים השונים ואת הקשרים האפשריים ביניהם).
התוצאה של תהליך הארגון הפנימי מתבאת במקרה זה גם בתהליך החיצוני (תגובתה של שולטן), אך אין הכרח שיהיה לה ביטוי חיצוני.
ראו בתרשים הבא את המאפיינים של למידת התובנה:
נושא מעניין בייחוד לאלה שעוסקים במוסד לימודי כזה או אחר.
ציטוט ההודעה
