נקודת המפגש החזיתית ביותר בין ההשקפה המודרנית, להשקפת היהדות בפרט, והשקפת ימי קדם בכלל, היא האמונה באפשרותם של נסים או של נבואה. שני המושגים האלו הם השיא של שני תחומים מטא-פיסיים, הנס הוא חריגה מחוקי הטבע, דוגמא קיצונית של כל הטענות בדבר יכולות מופלאות של בני אדם בשליטה על גופם ועל סביבתם. הנבואה היא חריגה מן התבונה האנושית הסטנדרטית, דוגמא קיצונית של כל הטענות בדבר יכולות התבונה להבין ולהשקיף יותר ממה שחמשת החושים מאפשרים. דוקא על שתי התופעות הללו מבוססת האמונה היהודית: נסי יציאת מצרים ואחריהם התגלות ה' במתן תורה.
אשמח לשמוע את דעתכם!?



ציטוט ההודעה

