להקת ששת
להקת ששת ידידיי
זו להקה נדירה מאוד ורק ליחידי סגולה - האוזניים לשמוע את הצלילים הערבים לאוזן.
היא הוקמה בשנות השבעים ע"י שם טוב לוי ויהודית רביץ.
ללהקה סגנון פרוגרסיב ישראלי, שילוב של רוק מתקדם וארצישראליות של שנות השבעים.
מימין לשמאל - עדי רנרט, שם טוב לוי, יהודית רביץ, שמוליק בודגוב, איקי לוי, שמוליק ארוך
(צילום מעטיפת האלבום: ג'ראר אלון)
הסיפור האישי שלי:
את הלהקה הכרתי לפני כשנה בערך באמצע המסלול שלי (סוף טירונות)
באותה תקופה הנשמה שלי ייחלה להכיר אמנים נוספים ושירים מז'אנרים אחרים, בוא נגיד שחבר שלי תרם להיכרות.
בתור התחלה שמעתי את השיר "דבקה" של הלהקה ולא ישר התאהבתי.
המוזיקה נעמה רק כ"מנגינת רקע", ולא הרשיתי לשירי ששת להיכנס לפלייליסט שלי.
כיום "מוזיקת" ששת נותנת לי כוחות נפשים שאין לתאר.
מוזיקה נקייה בלי "מחלות המוזיקה" למיניהם, בלי שום השפעה מסחרית או עריכה אולפנית.
ממש שירי נשמה, רמקול חליל צד גיטרה קלידים ואולי קצת תופים, עושים את העבודה יופי.
בחיפוש אחרי מידע על הלהקה מצאתי חומר יחסית מועט ומעניין:
מידע כללי על הלהקה:
"ששת היא להקה סודית. רק מובחרים שמעו עליה" -
כך תיארה יהודית רביץ, במהלך הופעה חיה בתחילת שנות האלפיים,
את השתתפותה באחד הפרויקטים הפרוגרסיביים היפים שנוצרו בישראל.
ששת היא סופר-גרופ ישראלי שעשה את הבלתי-אפשרי והקליט אלבום רוק מתקדם עברי מושלם, באולפני טריטון בין החודשים אוגוסט-אוקטובר 1977.
השישיה בחרה לעצמה שם עברי קצר ומתוחכם:
ששת הוא ידידו שחור-העור של רובינזון קרוזו, וגם תרגום עברי נוח למילה "סקטט" (Sextet) שהיא 'שישיה' באנגלית.
הרכב הלהקה:
# יהודית רביץ (גיטרה אקוסטית, כלי הקשה, קולות ושירה)
# שם טוב לוי (חליל, חליליות, קולות ושירה)
# שמוליק בודגוב (גיטרה חשמלית ואקוסטית, קולות)
# עדי רנרט (פסנתר, פנדר, האמונד, סינתיסייזר, קולות)
# שמוליק ארוך (בס, כלי הקשה, קולות)
# איקי לוי (תופים וכלי הקשה)
רוח הלהקה:
'ששת' אינו אלבום רוק כסאחיסטי.
חבורת המוסיקאים שעשתה אותו הכירה היטב את הסצינה והטעם המוסיקליים של התקופה,
ולא באה לשבור קירות, להפוך שולחנות ולנפץ מסגרות.
מה שהם כן הצליחו לעשות הוא בכלל לא פשוט:
לשלב בין מוסיקה עברית עממית (דבקה, למשל) לבין הפיוז'ן של צ'יק קוריאה, בין נתן אלתרמן לג'נטל ג'ייאנט, יונתן רטוש לג'טרו טאל, דוד פוגל לסמבה ברזילאית ובין יעקב גלעד לפיליפ גלאס.
כל 'מחלות הילדות' של הרוק המתקדם משנות השבעים לא נגעו באלבום הזה: כמה מן הקטעים עוברים את 6 הדקות אבל אינם ארכניים, האפקטים הקוליים (הנדירים) אינם מוגזמים, הסולואים מדויקים וענייניים, העיבודים לא מנופחים, השירה לא מתנשאת. הכל עובד פיקס. לואי להב וטומי פרידמן, שתי דמויות מרכזיות בתעשיית המוסיקה הישראלית, נושאים בקרדיט טכנאי ההקלטה. דוד טרטקובר (חתן פרס ישראל לעתיד) עיצב את העטיפה. תודה מיוחדת נרשמה למפיק והאמרגן הנאמן שלהם, "שאול גרוסברג - שהאמין".
הישגים וכישלונות:
ההישג הגדול ביותר של 'ששת' הוא כפול:
ראשית, האלבום נשמע רענן ומקורי גם היום (לא, הצליל לא דלוח וארכאי כמו באלבומים מוקדמים יותר משנות השבעים), ושנית, אפשר לצלוח אותו מתחילתו ועד סופו בלי הפרעה: כל הקטעים עובדים, זורמים ומעניינים.
מעבר להישגים הללו, שהם מרשימים בכל קנה-מידה,
ניתן אף לומר ש'ששת' הוא למעשה תקליט הרוק המתקדם העברי היחיד שנוצר במחצית השנייה של שנות השבעים,
כיוון שהוא החליט להתמודד עם חומרים ישראליים ולהתיך אותם, במסורת הפיוז'ן האמריקני והקנטרברי האנגלי,
אל תוך עיבודים מערביים מתקדמים.
כשיצא לאור, לא נמכר האלבום של "ששת" כמצופה.
אפשר לומר בלי לחשוש שמדובר היה בכישלון מסחרי תקופתי.
אך עם חלוף הזמן, הפכו שירים מקסימים כמו 'בלילות הסתיו' ו'סמבה ברגל שמאל' לקלאסיקות-רדיו נפוצות.
לאחר כמה עשרות הופעות ברחבי הארץ, התפרק ההרכב במהירות וחבריו מצאו פרוייקטים אחרים לעבוד בהם.
קצת על יהודית רביץ שם טוב לוי והלהקה
יהודית רביץ כיום
יהודית רביץ היתה אז בחורה צעירה, שהשתחררה מלהקה צבאית ופתחה בקריירה אזרחית. \
שם טוב-לוי, לעומתה, היה כבר מוסיקאי מבוגר, מיומן ומנוסה בהקלטות ועיבודים.
לכן הוא זה שחתום על רוב השירים, כולל מעורבות בהפקה.
כל חברי 'ששת', מלבד שמוליק ארוך העובד כמורה לגיטרה באס, פעילים גם היום בתעשיית המוסיקה הישראלית.
חברת NMC הוציאה את הדיסק בשנת 1993, במסגרת סדרת 'התפוז' הכתומה שלה
(כן, האלבום זמין בחנויות גם היום, לא יאומן כי יסופר).
למרות שלא מדובר באלבום מרדני או 'משוגע' כמו של זינגלה, הוא בין היחידים שהתמודד בהצלחה עם האתגר הטמון בשאלה:
איך לעזאזל משלבים בין רוק מתקדם ובין הזמר הארצישראלי?
בקטע "7/8" (שבע שמיניות) משלב שם-טוב לוי את המינימליזם הקר של פיליפ גלאס (בחליל) עם מוטיב מלודי נעים,
בקטע "דינוזאורוס הבן" מכניס שמוליק ארוך פסיכדליה וג'אז-רוק בדלת האחורית,
ובקטע "דבקה" מעורבבים יחד שירת הא-קאפלה של ג'נטל ג'ייאנט עם מוטיב עממי ועיבוד שמזכיר מאוד את העבודה הקלאסית של ג'טרו טאל (חליל-צד כבר אמרנו?). ממש פרוג-פולק ציוני.
ומה עכשיו ?
ב-2005 הוציאה להקה ישראלית צעירה בשם סוסיתא את אלבום הבכורה שלה,
שממשיך את הכיוון של להקת ששת בצורה מודעת, חכמה ומאוד ארצישראלית.
סוסיתא בחרה להישמע אנכרוניסטית מבחינה סגנונית, אבל המוסיקה שלה נשמעת חיה ורעננה בדיוק כמו זו של ששת.
במלאת שלושים שנה להקלטת האלבום של ששת,
יצא לאור בשנת 2007 האלבום במהדורה חדשה ומורחבת, תחת הסדרה "סימני דרך".
הוא כולל גם דיסק בונוס עם פסקול הסרט "מסע האלונקות" שהלחין שם-טוב לוי וביצעה הלהקה,
כולל שיר הנושא בביצועו של גידי גוב.
אלבום להקת ששת - מהדורת 2007
סדרת סימני דרך של NMC
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Mr. Ingidao
