האגו שלך יפיל אותך: 6 חטאים בקריירה
אם לא תלמדו להתפשר על אגו - שמכם יתנוסס על כישלונות. כדי להצליח במקום העבודה שלכם, עליכם לתת לאחרים את התחושה שהקרדיט מגיע גם להם. על הדרך, חשוב גם להתייעץ, להאציל סמכויות ולחלוק ידע. לפניכם 7 חטאי אגו שיכולים לפגוע בהצלחה שלכם
הלחימה על קרדיט - כבני אנוש, אנחנו חושבים בטעות שה"הערכה" אלינו נמדדת ברגע זה. אז אנחנו יושבים בישיבה על המוצר המהפכני הבא של הארגון ונורא חשוב לנו להביע את דעתנו ושכולם יזכרו שזה היה הרעיון שלנו. המציאות היא שאף אחד לא יזכור בסוף של מי הרעיון, ואם נצעק במסדרון – "וואוו! איך זה הצליח הרעיון שלי!" – אנשים אחרים בעיקר יזלזלו בנו על הצורך לנכס את העשייה הזו אלינו. מניסיון, גם ה"אגואים" האחרים מוצאים דרך להפוך כל דבר לשלהם, אז סביר שאלו מסביבך בטוחים שהרעיון הזה דווקא שלהם.
הרצון לרכז את הכל - כמנהלים, אנחנו לפעמים הופכים את מתן ה"אישור" על תהליכים בארגון להכרחי - למרות שאין בכך צורך. זוהי למעשה דרך של האגו שלנו לקבל את המזון הדרוש לו כדי להרגיש "שווה". הרי המטרה שלנו כמנהלים זה שיותר ויותר אנשים בארגון יסתדרו בלעדינו. זה כוחו של מנהיג אמיתי – לבחור אנשים טובים, להנחות אותם, ולהמשיך הלאה לדברים גדולים יותר. ככה ארגון צומח.
הידע שלי ושלי בלבד - הרבה מאוד עובדים שומרים את המידע שבידם לעצמם מתוך פחד שברגע שיהפוך לנחלת הכלל הם לא יהיו משמעותיים. בכך הם פוגעים בעבודת הצוות, ביכולת לחבר בין פיסות ידע שונות, ובהצלחה שלהם כנגזרת של ההצלחה הקבוצתית. נכון שיש לידע יתרון, אבל יש לו צדדים חיוביים דווקא כשאנחנו חולקים אותו. כך הערכת אנשים אותנו תגדל.
אני מנהל ישיבה - משמע אני חשוב. הצורך בישיבות הוא בדרך כלל פונקציה ישירה של הצורך לתת אישור (למעט ישיבות סיעור מוחות). בדרך כלל ישיבות נסבות על מי דיבר יותר, מי השפיע יותר, ומה שעובר במוחם של האנשים היושבים סביב שולחן הישיבות זה מחשבות בסגנון הזה "למה הוא כל הזמן מדבר, בסוף יחשבו שהוא עושה הכול, מה שממש לא נכון, אני חייב להתווכח איתו".
ניכוס פרוייקט לעצמך - במקום שיתוף. הטריטוריאליות שתוחמת את הפרויקט הזה כ"שלי" הופכת אותו ללא שייך לאף אחד אחר. משמעות הדבר שיכולת הרתימה שלכם כבעלי הפרויקט יורדת לאפס.
הרדיפה אחר הטייטל שלי. טייטלים, הו טייטלים. כבר פגשתי אנשים שמוכנים להיהרג בשביל טייטל. האמת היא ששווה לריב על טייטל עם הבוס במקרים שבאמת העשייה שלנו כבר משקפת רמה אחרת של טייטל, אבל לא לפני שהעשייה שלנו כבר שם. כשאנחנו אומרים "קודם תנו לי את הטייטל ואחרי זה אני אהיה שם" אנחנו פוגעים בעצמנו.
אל תטעו, ממש ממש לא פשוט לעמוד מול אגו תובעני ודורש ולעצור אותו. מדובר על עבודה קשה בכל רגע ורגע והצבת שאלות כדי להבין מאיזה מקום אנחנו פועלים. אז אל תתנו לאגו להשתלט עליכם, תנו להצלחה להוביל אתכם.
קרדיט ל-Ynet על הכתבה המעולה הזאת.
מה אתם אומרים, שינה לכם משהו בדרך מחשבה?
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי XsonicX
