רבות אפשר לעסוק בביקורת העניינית על תאוריית האבולוציה, אך כשאנו באים לעמת את האבולוציה עם המסורת היהודית, יכולים אנו לדון בפרספקטיבה רחבה יותר. מצבה של מגמת האבולוציה מבחינה מדעית השתנה במשך הדורות, ובסוף המאה ה19 לא היינו יכולים להטיח בה את כל הבקורת הזו שאנו יודעים כיום. יש להניח שגם אז לא חָפַץ היהודי המאמין לקבל את תורת האבולוציה.
אחד הכללים המנחים את הפילוסופים של היהדות מנוסח היטב בידי יש"ר מקנדיא: "השכל נתן הבורא והתורה נתן הבורא, ואי אפשר שיסתור הבורא את עצמו", ('נובלות חכמה' ליש"ר מקנדיא עמ' ו'). וכן: "חלילה לאל להיות דבר התורה סותר דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי". (ספר הכוזרי א סו).
אין ביהדות משפט הכולל את הצירוף "אסור לחשוב ש..", מכיון שאם האדם חושב - כלומר שכלו מגיע למסקנה פלונית - אין כאן ענין של איסור או היתר, אלא זו עובדה שכך שכלו מבין, והאיסור אינו יכול לשנות את ההכרה.
לו היה נראה כי השכל מחייב את תיאוריית האבולוציה, היה צורך וחובה להתמודד עמה, לא היתה לנו אפשרות לקבוע נוסחה בסגנון נוצרי של "אני מאמין משום שזה אבסורד". אמנם התמודדות כזו לא מביאה בהכרח מסקנות וודאיות, אפשר היה אולי להגיע למסקנה -לאחר שקלול הנתונים- שגם אם אין לנו הפרכה להוכחת האבולוציה, עדיין אין ההוכחה הזו חזקה מהסבות שמביאות אותנו להאמין במקורה האלהי של התורה, ולפנינו פרדוקס. כשם שפרדוקסים רבים הקיימים במדע אינם גורמים לנו לחשוב את המדע כשקרי, כך שתי אמתות מתנגשות אינן בהכרח פוסלות זו את זו. מדוע אנו מעדיפים אמת זו על חברתה? אך ורק אם הסבות המחייבות אותה עדיפות ומכריעות. כשם שאנו מעדיפים להאמין בכך שישנה בעולם תנועה, למרות שהפרדוקס של זנון שולל אותה. הפרדוקס משכנע, אך יש לנו יותר סבות לחשוב שאנו כן נעים בכל אופן.
במקרה שלנו כמובן מעולם לא היתה האבולוציה במצב שניתן לקרוא לו "מוכח", ולפיכך הדיון אינו רלבנטי. אלא שבנושא זה עדיין אין הדברים מוחלטים, מכיון שגם דברי התורה נתונים לפרשנות. הכוונה כאן לפרשנות של עצם מושג בריאת האדם, (בלי להתייחס לפרשנות של גיל העולם).
בתורה מדובר במפורש על בריאת החי למינהו, ועל בריאת האדם למינהו. אף על פי כן ניסו פרשנים מחכמי ישראל, בצד אנשי מדע, להתאים את הדברים האלו עם תורת האבולוציה. "בראשית ברא" של נתן אביעזר, וכן "המדע והאל" של ג'ראלד שרודר הציבו לעצמם מטרה זו. שני המלומדים האלו מסכימים שתיאוריית האבולוציה אינה עומדת במבחן המציאות, והיא צריכה את התמיכה האלהית לאורך כל שלביה, מה הטעם אם כן להעמיס אותה בתוך הסיפור שבתורה? ככל הנראה הנתונים המקובלים של גיל העולם, שנסמכים על הוכחות משמעותיות הרבה יותר. כאשר מדובר על שנים כה רבות עולה ההרגשה שלא לחינם חיכה האל זמן כה רב, ואולי נתן לחלק מהתהליכים להתרחש 'בכחות עצמם'.
מבחינה דתית אין בכך כמובן שום פסול, כפי שמאריך הרשב"א בהקדמתו ל'פירוש ההגדות' כי כל מי שהגיע למסקנה על ענין מסויים שהוא אמת, יכול להטות את הכתובים דרך משל להתאים עם האמת לפי דעתו. מובן שאין הכוונה להוציא את עיקר הרעיון מפשוטו, אלא לדברים שהם בחזקת טפלים לתוכן ולכוונה. אפשר בודאי לחשוב כי הנביאים השתמשו בדוגמאות מתוך עולם המושגים של בני האדם בתקופתם. אם נניח למשל באופן תאורטי שהנביא הגיע להכרה כי ישנה אפשרות להאיר את החושך ע"י נורה חשמלית, האם באמת זו סבה שידבר על כך או יתחשב בכך בדבריו? הרי בכך הוא ייחשב כמשוגע במשך שלשת אלפי שנה בהן לא היה שימוש בחשמל. דברה תורה כלשון בני אדם, וראה לדוגמא את דברי פרופ' שושני:
"נניח שאסטרופיזיקאי בן זמננו היה נוסע במכונת זמן 5000 שנה לאחור והיה מנסה להסביר לאנשים באותה התקופה כיצד נוצר העולם - איזה תיאור הוא יכול היה להציע להם? הוא עשוי היה לפתוח כך: בהתחלה נבראו החומר והחלל. ואולם המושג "חלל" לא היה מוכר אז, ובשל כך ייתכן שהוא היה משתמש במלה "שמים". גם המושג "חומר" היה חסד פשר וייתכן שהיה מחליף אותה במלה "ארץ" לכן ייתכן שהוא היה מתחיל את הסברו כך: "בראשית נבראו השמים והארץ". בהמשך היה עליו להסביר כי החומר היה בתחלה במצב כאוטי וכי הפך למסודר רק מכיון שהיו קיימים חוקים. האין מצב הענינים הזה מתאים לפסוק השני בספר בראשית: והארץ היתה תהו ובהו ורוח אלהים מרחפת על פני המים. בפסוק הזה ניתן לפרש את 'רוח אלהים' כאוסף החוקים הראשוני שהיה נחוץ ליצירת סדר ביקום ואת המים לפרש כמימן. הגז הזה שהיה היסוד הראשוני אשר ממנו ונצרו כל היסודות האחרים, לא היה מוכר לפני אלפי שנים, וכן סביר שהאסטרופיזיקאי היה מחליף אותו בתרכובת הנפוצה שלו - המים - המופיעים גם בשמו של הגז הזה. בשלב הבא עליו היה לתאר את המפץ הגדול כאירוע של יצירת שטף גדול של אנרגיה. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. גם את הפסוק הבא "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך", ניתן לראות כהמשכו של התיאור הזה, שהרי ידוע כיום שעם היווצרות היקום הקרינה היתה כלואה בתוך החומר שהיה מעין תערובת של חלקיקים בעלי מטען חשמלי חיובי ושלילי (פלסמה) ורק כאשר החלקיקים האלה התמזגו לאטומים יכול היה האור לפרוץ החוצה מעבר לחומר. נראה לי כי תיאור היום הראשון של בריאת העולם תואם במידת מה את הידוע לנו כיום בקוסמולוגיה המודרנית", (יקיר שושני, בקשר לאלהים, עמ' 145).

כדאי לציין כי גם תיאוריית האבולוציה עצמה לא באה לסתור את מושג האל במפגיע, דרוין עצמו הגיע מבית דתי מאד (בנערותו יועד להיות כומר), ומעולם לא טען כי האבולוציה באה במקום האל. מעניין כי הדרויניסט הנלהב גולד (יהודי כמובן) מעתיק בספרו את משפט הסיום של "מוצא המינים", אלא שהוא משבש אותו תוך כדי הטעיית הקורא, כאשר הוא מוציא ממנו בתחכום את המלים "מלכתחלה הפיח הבורא חיים בצורות מעטות או בצורה אחת", מין מוטאציה שמוחקת את הבורא.. (S.J. Gould, Eight Little Piggies, W.w. Norton, New York 1993, 21 pp. 79, 179, 217).

כיום הדעה הסינתטית המחברת את מעשי האלהים ואת האבולוציה הינה די פופולארית. בסקר גאלופ בארה"ב (2001) הסכימו לא פחות מ45% מהאמריקנים הבוגרים שהשיבו לשאלות הסוקרים לאמירה ש"אלהים ברא את בני האדם בצורתם הנוכחית פחות או יותר ב10,000 השנים האחרונות בערך". 37% מאמינים כי האלהים ברא את העולם באמצעות האבולוציה. רק 12% מהאמריקנים מאמינים שהאבולוציה אכן התרחשה ללא מציאות או התערבות אלהית. תוצאה זו זהה פחות או יותר לסקרי גאלופ שנערכו בארה"ב בשנים 1982, 1993, 1997, ו1999.
בסקר עכשוי שערך מכון TNS בישראל, עבור נשיונל גיאוגרפיק, עולה כי 18% מהאוכלוסיה לא שמעו על תיאורית האבולוציה. וכן: 42% מהאוכלוסיה בישראל מאמינים בבריאה ע"י אלהים, 20% מאמינים בבריאה אבולוציונית ע"י אלהים, ו31% מאמינים באבולוציה ללא אלהים, (כל הנתונים כאן מתוך נשיונל גיאוגרפיק "אבולוציה" 2005).