קחו תתפנקו
טוב את הקטעים הבאים כתבתי בתקופה יחסית פוריה (ודי עצובה) בחיים שלי.
תהנו
גלגל חוט המחשבהכוח נטול צורה שואב את כל העולם למרכז מסה חסרת רצון עצמי, המציאות משתנה בקצב ישיר לשאיבת החמצן המסבית של הרצון הפרטי של אדם נטול שם
ואז עולה במעלה חוט השידרה תשדורת טועה ואומרת למוח שכואב, כואב ברגל ובו ברגע מבריקה מחשבה.
המציאות לא קיימת יותר העולם שונה הכל מתרחש באלף מקומות שונים ולא מתרחש כלל ובשביל מה הרי חוסר כוח רצון מוביל למעשים ללא מטרה שיובילו קדימה ואחורה בו זמנית ולחוסר וודאות מוחלטת
מה יקרה בעבר ומה לא קרה בעתיד.
ואני, אני עומד מהצד מסתכל על ההתרחשות ההזויה הזאת ושואל ביני לביני למה הם ממשיכים לנסות, איך יכול להיות שהם עוד לא קלטו דבר ברור שכזה דבר ברור כמו הירח בשמיים
ניסיון להסביר מציאות בדיונית שכזאת הוא לא בגדר האפשרי, אפשר להשתגע בניסיון להבין אז להסביר זאת כבר משימה שלא תעלה בקנה אחד עם המציאות עצמה.
עכשיו שהכל כבר לא קיים הכל מלבדי הכל מלבד הקיום חסר הממשות שלי התודעה הטועה וחסרת המנוח שלי.
אני מגלה דבר מעניין, אני כבר לא אני מעולם לא הייתי אני, הקביעה השטותית הזאת שיש לי יכולת להתקיים ברמה עצמית ונבדלת מכל שאר המציאות היא מה שהביא אותי לחפש קשר לוגי בכאוס לא אפשרי של מרכז הסערה שמהווה את המציאות הדמיונית של האדם נטול השם.
הוא יצר אותי במחשבה שלו ובאותו הרגע טעיתי לחשוב שאני ישות עצמאית ומבלי לשים לב ברחתי מהתודעה ברחתי מהזרם הברור, יש שיקראו לזה שפיות אני אקרא לזה בשמו שלו, קוראים לזה מציאות, אבל אחת אמיתית אחת שאתה מסתכל עליה ויודע שכמה שהיא חסרת צורה ומופשטת אין דבר ברור ממנה אין אמת יותר ברורה ממנה אין דבר אחר לשאוף אליו מלבדה, להתעטף בקיומה.
ולדעת שברגע שתחקור אותה היא תעלם, תפסיק להתקיים עבורך לא תישאר לך ברירה ואז תעצור ותבין הקיום שלך הוא המציאות הזאת המציאות קיימת עבור מיליון מיליונים תודעות שוטות כמוך וברגע שהבנת את זה אתה נבלע מחליף צורה ממשיך להתגלגל עד שתחזור לחוסר קיום ותחכה באין סוף לטעום את המציאות הזאת שוב כי לעולם אתה לא באמת נעלם ובאותו הזמן מעולם לא היית קיים.
מקלט
לאיזה כיוון פונים בתוך חדר סגור כדי לברוח מעצמך, כדי לא להתמודד עם השאלות הכל כך קשות שאתה שואל את עצמך כאילו שיש לך תשובות, תובע מעצמך להכיר את המציאות בעל פה.
מעמיד את עצמך במבחן חסר הגיון כדי לבחון את הנאמנות העצמית שלך והכל כדי לגלות דבר שמראש אתה יודע, שאותו חדר הוא דימוי עצמי שלך לעצמך, שכל מה שמחוץ לחדר הזה עבורך הוא לא רלוונטי וחסר כל הגיון כי באמת בשביל מי השמש מבריקה את השמיים עבור מי הרוח נושבת והעננים שטים על מעטה דמיוני של מים שטים כמו ללא כל מטרה מוגדרת בלי סוף, עד שנהיה עצוב והעננים מצליפים פיסות שמיים על תיקרת החדר שלך ולך זה ניראה מוזר לא רלוונטי לא במקום סוג של חוצפה חדירה ממשית לתוך חדר סגור, חדר התודעה שלך התערבות פושעת בסדר המופתי שאירגנת, את כל הריק שלחו רחוק לפינה של חדר אחר ואותך השאירו להתמודד עם מחסור האין והעדר הריק
ואז אתה מסתכל עמוק לתוך החדר ורואה נקודה מוארת בפינה משתדל להתמקד בה כדי לא לפספס, כדי לחקור מעבר לחדר שלך לנסות משהו חדש אתה מתקרב בזהירות לכיוון הנקודה ומגלה שהיא הפכה לקו אין סופי שמגיע עד הצד השני של החדר שלך, כמו מתגרה בך לחקור חדר אחר, אותו חדר אבל אחר סוג של מציאות אחרת אבל אותה מציאות, אתה מעקב את עצמך על הקו ואז העניים נפקחות החדר נעלם האור בלע את כולו, אתה נישאר מציץ מתוך חלון על החלל הריק שנמצא מעבר לאופק ותועה בינך לבינך, האם העולם הזה היה פה תמיד..
רפלקס השכחההכל מתחיל מכלום ונגמר בכלום ככה העולם עובד יש מאין, מאין יש.
כל מחשבה שמבזיקה במוח מופיעה משומקום וחוזרת אליו מיד אחרי ששכחת מחכה שתבדה אותה שוב רק כדי להריח את הקיום ואנחנו כמו הכל כמו המחשבה קיימים כדי לממש מציאות שבדה במוחו היקום, קיימים עד הרגע שהשכחה נזכרת ושואבת אותנו אליה, עד לרגע שיזכרו בנו שוב, עד רגע המימוש אנחנו צפים ביחד עם המחשבות האבודות שלנו, נותנים דין וחשבון על דברים שיעדנו לעשות ושכחנו או פשוט דחינו, מתרצים החלטות שגויות ומספרים למחשבות על ההרגשה המוזרה להיות קיים ללא קיום ממשי לרדוף אחרי אידיאל שהמצאנו, רודפים אחרי המחשבות ההזויות ביותר שלנו עד שתופסים אותן שואלים שאלות בלי כוונה לקבל תשובות הוגים את אלוהים ושוכחים למה עשינו את זה
מתאחדים עם כפילים בדויים של עצמינו משכפלים את ההרגשה של הריקנות ושניה לפני שאנחנו מצליחים להבין את משמעות הקיום, היקום נזכר בנו ומוליד אותנו מחדש רק כדי לשכוח אחר כך שוב
כי ככה העולם עובד יש מאין, מאין יש.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Mr. Ingidao
