נשמה

[ישראל]

לפי תורת ישראל, לא רק שיש לאדם נשמה, ובריאתו היא "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב ז), אלא שהאדם נברא בצלם אלהים (בראשית א כז), חלק אלוה ממעל. יש באדם מניע לא חומרי, שניכר ומורגש לא רק בעצם יכולת התפקוד, אלא גם במה שהגורם הזה מניע את האדם לחוש ולעשות. ההיסטוריה של ידיעותינו על הגורמים והמניעים של האדם היא לא ארוכה, אבל רבת תהפוכות.

הויכוח עתיק היומין בין הדואליזם למוניזם מייצג הרבה יותר מאשר פרשנות של הדבר כשלעצמו, של מבנה מח האדם ותודעתו. לפני כ2300 שנים כתב אריסטו "ביחס לנושא כמו מהו הרוגז, עשויים חוקר הטבע והחוקר של דיונים הגיוניים לתת כל אחד הגדרה שונה: השני [יגדיר את הרוגז] כדחף [להשיב] כאב תחת כאב או כיוצא בזה, ואילו הראשון יגדיר כרתיחת הדם והחום שבלב", (אריסטו, על הנפש, הוצ' פועלים 2000 עמ' 8). לאריסטו עצמו לא היתה דעה ברורה בנושא, כנגד אפלטון המקבל את מציאות הנפש והישארותה לאחר המוות כעובדה פשוטה כותב אריסטו: "אם יש בין פעולות הנפש ובין הגורמים להיפעלותה ולו אחד שהוא מיוחד לה, אזי תוכל להתקיים בנפרד. אבל אם אין שום פעולה המיוחדת לה, לא תוכל להתקיים בנפרד", (שם, עמ' 17). בהמשך הוא אומר: "לגבי השכל והכח העיוני דבר אינו ברור עדיין, אף כי דומה שהם סוג שונה של נפש שהוא לבדו יכול להימצא בנפרד כדרך היפרדות הנצחי מהנתון לכליון", (עמ' 35).

שאלת הדואליזם אינה נוגעת רק לאמונה היפותטית בהישארות הנפש, אלא בתפיסתינו את מקומו של האדם בעולם. בשאלת חובותיו של האדם, ביכולתו להתמודד עם בעיות שמציב/ה הנשמה/אורגניזם מולו. ובכל מהלך חייו ותפיסתו את עצמו.

בנושא זה, אין משמעות לשאלה 'מה היא דעת המדע בנושא', מכיון שהמדע אינו יכול לחוות דעה במה שמעבר לחושים. אם קיימת נשמה לאדם, הרי שהיא קרובה מאד לחושינו, לחשיבתינו ולתפיסתינו, אך היא ניצבת צמודה אלינו - מעבר לגבול המוחש והנתפס. ולכן הנשמה מחוץ לתחום חציהם של אנשי המדע, אין הם יכולים לירות אליה ואף לא לצוד אותה.

[xyossizx]

לפי תורת ישראל, לא רק שיש לאדם נשמה, ובריאתו היא "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב ז), אלא שהאדם נברא בצלם אלהים (בראשית א כז), חלק אלוה ממעל. יש באדם מניע לא חומרי, שניכר ומורגש לא רק בעצם יכולת התפקוד, אלא גם במה שהגורם הזה מניע את האדם לחוש ולעשות. ההיסטוריה של ידיעותינו על הגורמים והמניעים של האדם היא לא ארוכה, אבל רבת תהפוכות.

הויכוח עתיק היומין בין הדואליזם למוניזם מייצג הרבה יותר מאשר פרשנות של הדבר כשלעצמו, של מבנה מח האדם ותודעתו. לפני כ2300 שנים כתב אריסטו "ביחס לנושא כמו מהו הרוגז, עשויים חוקר הטבע והחוקר של דיונים הגיוניים לתת כל אחד הגדרה שונה: השני [יגדיר את הרוגז] כדחף [להשיב] כאב תחת כאב או כיוצא בזה, ואילו הראשון יגדיר כרתיחת הדם והחום שבלב", (אריסטו, על הנפש, הוצ' פועלים 2000 עמ' 8). לאריסטו עצמו לא היתה דעה ברורה בנושא, כנגד אפלטון המקבל את מציאות הנפש והישארותה לאחר המוות כעובדה פשוטה כותב אריסטו: "אם יש בין פעולות הנפש ובין הגורמים להיפעלותה ולו אחד שהוא מיוחד לה, אזי תוכל להתקיים בנפרד. אבל אם אין שום פעולה המיוחדת לה, לא תוכל להתקיים בנפרד", (שם, עמ' 17). בהמשך הוא אומר: "לגבי השכל והכח העיוני דבר אינו ברור עדיין, אף כי דומה שהם סוג שונה של נפש שהוא לבדו יכול להימצא בנפרד כדרך היפרדות הנצחי מהנתון לכליון", (עמ' 35).

שאלת הדואליזם אינה נוגעת רק לאמונה היפותטית בהישארות הנפש, אלא בתפיסתינו את מקומו של האדם בעולם. בשאלת חובותיו של האדם, ביכולתו להתמודד עם בעיות שמציב/ה הנשמה/אורגניזם מולו. ובכל מהלך חייו ותפיסתו את עצמו.

בנושא זה, אין משמעות לשאלה 'מה היא דעת המדע בנושא', מכיון שהמדע אינו יכול לחוות דעה במה שמעבר לחושים. אם קיימת נשמה לאדם, הרי שהיא קרובה מאד לחושינו, לחשיבתינו ולתפיסתינו, אך היא ניצבת צמודה אלינו - מעבר לגבול המוחש והנתפס. ולכן הנשמה מחוץ לתחום חציהם של אנשי המדע, אין הם יכולים לירות אליה ואף לא לצוד אותה.

אנשי הדת גם טוענים, שכאשר אתה ישן נשמתך עולה אל אלוהים ובבוקר הוא מחזיר לך אותה, ולכן הם מודים לו על שהם קמים בבוקר- כי הוא בחר להחזיר להם את נשמתם (כן כן אלו פעולות החיים שהם פשוט קטלגו כמשהו אחר).

נשמה= כל מה שהמדע יכול להסביר והסביר על איך אנחנו חיים- בשם אחר והוספה קלה של "על טבעי".

לא משכנע מספיק.

[ישראל]

אנשי הדת גם טוענים, שכאשר אתה ישן נשמתך עולה אל אלוהים ובבוקר הוא מחזיר לך אותה, ולכן הם מודים לו על שהם קמים בבוקר- כי הוא בחר להחזיר להם את נשמתם (כן כן אלו פעולות החיים שהם פשוט קטלגו כמשהו אחר).

נשמה= כל מה שהמדע יכול להסביר והסביר על איך אנחנו חיים- בשם אחר והוספה קלה של "על טבעי".

לא משכנע מספיק.

תאוריית עליית הנשמה לבוראה כל לילה, בוודאי לא מכוונת לנשמה במובן הפשוט שלה, היא בסה"כ באה לתאר סוג של יציאה ממסגרת החיים המלאה, בה היא רואה מעין עמידה לפני האל, בכל מקרה זה בוודאי לא נוגע לדיון שלנו.

בנוגע לדברים שכתבתי, לא הבנתי אם ומה רצית להגיב עליהם.