זה אף פעם לא קל.
עם השעות הקשות שעון החול הולך ונגמר ,
אט אט גרגירי החול כובשים להם כאב מיותר ,
עוטפים את הדממה לה זעקנו בקולי קולות ,
דממה לה ייחלנו כשהרעש עשה כל העולה על רוחו ,
נותרנו ערומים מזיכרונות שלצערנו כבר אינם ,
פשטנו מעלינו תקופת ייסורים שבינינו עדין כאן ,
לא נותר דבר מלבד הנפש המעונה של שנינו ,
היא עייפה ומותשת מצלקות קשר שהותרנו ,
שיכורים מאובססיה אותה לגמנו לאין שובע ,
אפשרנו לה להכניע את האנחנו עד שלא ידענו רוגע ,
סחוטים ממלחמות שווא להציל את מה שנותר ,
בוהים בצבע הלילה שכבר אינו מאיר בצילו עוד קשר יקר ,
עם בואו של הגשם הראשון נשטפנו בנטיפי רגשות חרטה ,
טיפות הגשם על עדן החלון מותירות עוד זיכרון מר של אכזבה ,
זיכרון ישן הנאבק בתחושה כי אולי יכולנו לנהוג אחרת ,
אולי טעינו בדרך אליה שנינו פונים ללא מחשבה נוספת ,
כי עם כל השנים השחורות אותם השארנו מאחור ללא זכר ,
למרות כל הכעס והזעם אותו פרקנו האחד על האחר ,
אני עדין עומד לי מול המראה ומרגיש אותך מחבקת ,
עדין בוהה במראה ורואה את אותה בחורה מגמגמת...
זאת שגרמה לי להתאהב בה בזמן שהיא יושנת...
ציטוט ההודעה
