"רנגו": מערבון מצויר על משמעות החיים
רנגו, סרט האנימציה החדש של גור ורבינסקי ("שודדי הקאריביים"), מעורר חשק לכתוב שתי ביקורות שונות לחלוטין: ביקורת אחת עבור הורים שמתבלטים האם לקחת את ילדיהם לסרט חמוד על לטאה שהלכה לאיבוד במדבר בדיבובו של ג'וני דפ. ביקורת שנייה עבור כל השאר. לטובת ההורים, כדאי לציין שמרבית הבדיחות ב"רנגו", על אף היותו סרט מצויר בכיכובם של לטאות, דג פלסטיק וארמדילו, יעברו מעל ראשיהם של ילדים. מצד שני, הם יוכלו ליהנות מהצבעוניות המסנוורת, העלילה הקופצנית והמוזיקה. לטובת כל השאר כדאי פשוט להמליץ על "רנגו", סרט אנימציה מבריק באמת, שמצליח לשלב מערבון ופסיכדיליה, וכולל נושאים שנדיר למצוא בסרטים המדורגים PG (ללא כל הגבלת גיל) כמו הזיות, מחשבות אובדניות ואקזיסטנציאליזם.
רנגו - מועדי הקרנה
כמו בלא מעט סרטים שעוסקים באמנות הקולנוע, העלילה ב"רנגו" היא משנית. לכאורה, מדובר במערבון פוסט-מודרני שקורץ לז'אנר. הוא מגולל את סיפורה של לטאה בודדה שמגיעה לעיירה שכוחת אל אי-שם ב"מערב", וממציאה את עצמה מחדש בתפקיד השריף המקומי. בהתאם, הסרט מציית לכל חוקי הז'אנר, וכולל סצנת מרדף שהיא הומאז' משעשע ל"מלחמת הכוכבים", קרבות אקדוחנים בצהרי היום, חבורת פורעי-חוק שמאיימת על תושבי העיירה ואפילו סיפור אהבה בין רנגו ללטאה מקומית. יחד עם זאת, נדמה שהכותבים של "רנגו" קיוו לייצר סרט שיצליח להתעלות מעל לרצף של מחוות קולנועיות (ע"ע סרטי ההמשך של "שרק"). לפיכך, לצד אינספור הציטוטים הישירים והעקיפים, "רנגו" הוא סרט על משמעותם של סיפורים, ועל הדרך שבה הם נוצרים.
להמשך הכתבה לחצו כאן..
ציטוט ההודעה
