[ביקורת] Dragon Age 2
שחקנים ותיקים מכירים היטב את הבעיה הטיפוסית במשחקי התפקידים של חברת Bioware הקנדית - כל משחק חדש הוא שני צעדים קדימה וצעד אחד אחורה. המשחק החדש יכול להציע שיפורים חשובים במשחקיות, אינטראקציה עם הדמויות, סגנון, גרפיקה או עלילה על קודמיו, אבל מצד שני תמיד יהיה גרוע ופשטני יותר במישורים אחרים. הדבר אינו שונה - רק קיצוני יותר - בדרגון אייג' 2, ההמשך לסדרת משחקי הפנטזיה האפלה של החברה.
דרגון אייג', עבור השחקנים החדשים מביניכם, היא סדרת משחקי תפקידים מגוף שלישי בה השחקנים שולטים בדמות ראשית ובקבוצה של דמויות נלוות. הסדרה שמה דגש על עלילה והשלמת משימות, ונעה בין דיאלוגים ובין קרבות טקטיים בזמן אמת - עם אפשרות לעצור את הקרב בכל רגע ולחלק פקודות לכל הדמויות.
אחד השינויים הגדולים ביותר במשחק החדש הוא המעבר לדמות ראשית קבועה. הפעם לא תשחקו את הנציב האפור (Grey Warden) מהמשחק הקודם, אלא דמות חדשה לחלוטין הידועה בשם המשפחה "הוק" (Hawke). השחקן אינו יכול לעצב את הגיבור, אלא רק לבחור מגדר ואחד משלושה מקצועות (classes) - לוחם, נוכל וקוסם.
השינוי עורר את זעמם של שחקנים מסביב לעולם לפני יציאת המשחק, שטענו שמשחק תפקידים אמיתי צריך לתת לשחקן אפשרויות בחירה. עם זאת, יש לציין, כמה ממשחקי התפקידים הטובים ביותר בהיסטוריה של הגיימינג - כמו The Witcher, Betrayal at Krondor או Planescape Torment - לא נתנו לשחקן לעצב לו דמות משלו.
נראטיב
אין מקום בו דיכוטומיית האיכות של DA2 גדולה יותר מאשר בתחום העלילה. מבחינה אחת, דרגון אייג' 2 בוגר, רציני ועמוק יותר מקודמו, ומציג עלילה העוסקת בנושאים כגון טרור, משפחה, חירות ובטחון. ברוח המלחמה בטרור של העשור האחרון, הוא מציג שאלות קשות לגבי הדברים שאנשים צריכים להיות מוכנים, או לא מוכנים, להקריב למען בטחון הכלל.
דרגון אייג' 2 גם משתמש באלמנטים נראטיביים מעניינים שאינם נפוצים בדרך כלל במשחקי תפקידים או משחקים בכלל, כגון עלילה הנפרשת על פני מספר שנים ופורמט של סיפור בתוך סיפור. העלילה הפנימית מסופרת על ידי ואריק (Varric), אחת הדמויות המרכזיות המלוות את הוק, המגוללת את עלילת המשחק מספר שנים לאחר התרחשות האירועים.
רעיון מעניין ומרתק על פניו - אבל כאמור, שני צעדים קדימה ואחד אחורה. Bioware לא השכילה ליישם את הרעיונות האלה באופן משכנע. אפילו Fable II ידע להציג למשתמש עולם המשתנה לאורך השנים בעקבות בחירותיו של השחקן. העולם של דרגון אייג' 2 כמעט ולא משתנה לאורך השנים, אף לא ברמה הקוסמטית.
סיפור בתוך סיפור הוא כלי מצויין ליצירת סיפור מעניין, מלא בתפניות, הפתעות וקפיצות בין נקודות מבט וזמן. ה"מספר" יכול להזכר בפרט חשוב ולשנות את כל העלילה, לשקר, לרמות, לעבור לסיפורה האישי של דמות אחרת, להשתמש באנלוגיות ועוד. אבל דרגון אייג' 2 הוא לינארי, ומלבד מקרה בודד לא עושה כל שימוש במודל הנרטיבי המרתק שלו.
למרות כל המגרעות שצויינו וחוסר תחכום מסויים, העלילה כתובה היטב. מבחינת התסריט והדיאלוג, דרגון אייג' 2 בהחלט מנסה - ולעיתים מצליח - לזעזע. הוא לא יהסס לעסוק בנושאים כגון עבדות, להרוג את בני משפחתכם ואף להפוך את הדמויות המלוות אתכם לרוצחי עם, בוגדים וטרוריסטים.
המפתחים הצליחו ליצור את אחד הדברים הקשים ביותר במשחק תפקידים - בחירה אמיתית. לקראת סוף המשחק, השחקן צריך לבצע בחירה מוסרית. בדרך כלל, רוב משחקי התפקידים מסתפקים בבחירות בין "טוב" ו"רע", כאשר 2 הצדדים ברורים, חדים, מוקצנים ומובחנים - לפעמים אפילו ברמת הגיחוך, כמו, אם נשתמש בה שוב כדוגמה, סדרת Fable. כל תסריטאי יוכל להגיד לכם שזו עבודה של סופר אמיתי - ונדיר - ליצור סיפור טוב עם 2 צדדים מנוגדים וללא "טובים" ו"רעים".
אבל גם כאן המשחק, בסופו של דבר, מצליח להיכשל ולא לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהוא הציב לעצמו. אני מצאתי שהשאלה האתית בלב המשחק היא קשה ומשמעותית, אבל נראה שלמפתחים יש "אפשרות מועדפת". במידה ותבחרו את האפשרות ה"לא נכונה", תקבלו סוף מאכזב, תלוש וחסר התלהבות, חסר נימוק אידיאולוגי משכנע או נאום חוצב להבות, כמו במקרה ההפוך.
בכללי, בהשוואה לדרגון אייג' המקורי, העלילה היא פחות "אפית", פחות מלהיבה ופחות ממוקדת. אין כמעט כל קשר בין עלילות המשחקים, כך שהמשחק השני מתחיל תלוש - ונגמר תלוש, מאחר והוא משאיר את העלילה פתוחה לחלוטין. במספר מקרים נראה שקווי עלילה לא מוצו או אפילו נשכחו לחלוטין. ההרגשה האישית שלי היא שרוב השחקנים - במיוחד הצעירים יותר - יתאכזבו מהעלילה, שעוסקת פחות בפנטזיה מלאת דמיון ויותר בדיון בנושאים רציניים ומציאותיים.
העלילה גם קצרה במיוחד. לפי Bioware עצמה, דרגון אייג' 2 מציע 40 שעות משחק לעומת 60 שעות של המשחק הראשון. אני הצלחתי לסיים את דרגון אייג' 2 לאחר 30 שעות בלבד - וזאת לאחר שהשלמתי את כל המשימות הצדדיות, הקשבתי לכל הדיאלוג ובאופן כללי "לקחתי את הזמן". אני בטוח שיש שחקנים שיצליחו לסיים את המשחק אפילו ב-20.
דיאלוג ודמויות
אחד מהשינויים שמצליחים לשדרג את המשחק הוא מערכת הדיאלוגים החדשה. בעבר, מערכת הדיאלוגים ביקשה מהשחקן לבחור בין מספר אפשרויות קצרות. עם זאת, לא תמיד היה קשר ברור בין אפשרויות אלה ובין התוצאות הסופיות. הפעם, המשחק מציג כל אפשרות עם אייקון ברור, המראה לכם מה כוונת העומק של דמותכם - האם שוחרת שלום, אגרסיבית, רומנטית, חמדנית, רודפת צדק או מתבדרת.
המערכת החדשה מקלה על שחקנים להבין אילו אפשרויות ישפרו את מעמדם מול הדמויות האחרות או יקדמו אותם רומנטית עם הדמויות המלוות - דברים שבמשחקי Bioware קודמים היה קל להרוס בטעות דיאלוג כמעט שרירותית.
ועכשיו הצעד לאחור: דרגון אייג' 2 אינו כולל כל מודל "קארמה", כך שלרוב הבחירות אין שום משמעות או השפעה ארוכת טווח. לעיתים קרובות עדיף לבחור את האפשרות המשעשעת - במיוחד בהתחשב שההומור בדרגון אייג' 2 הוא חד, ציני וכתוב בצורה נפלאה. בכלל, כל הדמויות במשחק כתובות היטב, והדיאלוג במשחק יותר משכנע מאשר בקודמו. הדמויות המלוות אתכם אומנם פחות אקזוטיות ופנטסטיות מהמשחק הקודם, אבל הן הרבה יותר אנושיות, עגולות וכתובות היטב.
קרבות, משחקיות ופיתוח דמות
כהרגלה, Bioware ממשיכה לפשט את המשחקיות ונוקטת בשיטה מינימליסטית יותר. בכל משחק חדש החברה מסירה אפשרויות, מיומנויות ויכולות ומפשטת את הממשקים. הרעיון הוא בעצם להפוך את כל המשחק ל-Hack & Slash עם שכבה של דיאלוגים ועלילה, בדומה לאיך ש-Mass Effect הוא Shooter עם שכבה של RPG.
לדוגמה, בכל משחקי התפקידים ניתן למצוא את ה-Vendor Bait - מאות חפצים חסרי כל תועלת שהשחקן אוסף על מנת למכור אותם. בדרגון אייג' 2, כל החפצים חסרי התועלת מאוגדים באופן אוטומטי תחת תפריט Junk וניתן למכור אותם בלחיצת כפתור אחת. עץ פיתוח הדמויות, למשל, מתרכז רק בקרבות, ואינו כולל שום מיומנויות הרפתקה כגון כריזמה, גישוש או אלכימיה.
בעוד שדרגון אייג' 2 יותר שטחי ופשטני מקודמיו, הוא עדיין מצליח לשמור על עומק טקטי. ברמות קושי גבוהות על השחקן לחשוב היטב על מיקום הדמויות, הרכב הקבוצה ובחירת הציוד. מכל שאר הבחינות, המשחק מרגיש שטחי מדי - אין שום משמעות לבחירת אפשרויות דיאלוג מסוימות ומודל יצירת החפצים הוא פשטני ומשעמם.
בסופו של דבר, נראה ש-Bioware לא ממש הצליחה להחליט איזה משחק היא רוצה ליצור פה. מצד אחד, שחקנים לא יכולים לבחור את פריטי השריון של הדמויות הנלוות, אבל מצד שני - המשחק עדיין כולל מאות פריטי שריון שונים - רק עבור הדמות הראשית. התוצאה הסופית מבולבלת ולא נוחה, עם יותר מדי אפשרויות במקום אחד ופחות מדי במקום אחר.
עיצוב שלבים וגרפיקה
דרגון אייג 2 נראה לא רע בכלל - במיוחד עם חבילת הטקסטורות הנוספות, הזמינה למחשבים בעלי כרטיס גרפי חזק במיוחד. הגרפיקה חדה, מפורטת ומרשימה - גם אם היא כוללת כמה שינויים לא ברורים בעיצוב ובסגנון הויזואלי מהמשחק הקודם (מה קרה ל-Darkspawn? הם נראים אחרת לגמרי). המשחק גם תומך ב-Directx 11, עם הצללות בזמן אמת ואפקטים של תאורה וחלקיקים. הדמויות נראות טוב, גם מקרוב - ובסך הכל האנימציות הרבה יותר ריאליסטיות.
המשחק רץ היטב על מחשבים חזקים במיוחד, ללא שום גמגומים ובאגים - אבל המנוע עדיין כבד יחסית לרמה הגרפית, עם זמני טעינה ארוכים בין אזור לאזור. בסופו של דבר, מנוע המשחק עושה את העבודה ומציע שיפור ברור על פני כל המשחקים הקודמים של Bioware מלבד סדרת Mass Effect - אבל הוא עדיין אינו מצליח להשתוות ל-Oblivion, לא בדיוק משחק חדש.
ל-Bioware יש בעיה. היא משום מה לא מצליחה ליצור סביבות מעניינות. כל עולמות המשחק שלה מורכבים מאזורים קטנים ולינאריים, שלא מרגישים אורגניים ונראים כאילו הם בנויים משבילים ובלוקים. דרגון אייג' 2 אומנם מציע אזורים גדולים ועשירים יותר מהממוצע שלה, אבל עדיין ניתן להרגיש בכל פינה את מגבלות המנוע.
גרוע מזאת, השלבים חוזרים על עצמם. רוב המשחק מתרחש באותם שישה אזורים, אליהם תחזרו שוב ושוב ושוב. המשחק גם מציע מספר מיני-אזורים קטנים יותר המיועדים לרוב למשימות הצדדיות - אבל ברוב המקרים אתם תראו שהמשימות מחזירות אתכן לאותן מערות, עם שינויים קוסמטיים זעירים.
האזורים אולי מפורטים יותר מהאזורים של דרגון אייג' 1, אבל ניתן לראות ולהרגיש את חוסר ההשקעה בעולם המשחק.
סאונד, דיבוב ופס קול
Bioware תמיד הייתה ידועה באיכות הבלתי מתפשרת של הסאונד בכל משחקיה, מפס הקול ועד הדיבוב. במשחק הקודם, למשל, המלחין הישראלי ינון צור הצליח ליצור כמה יצירות מופת. כך, למשל, הסצנה בה הגיבור עמד לפרוץ לעיר הנצורה דנרים. המוזיקה עלתה לקרשנדו והצליחה להעלות דמעות בעיניי. פס הקול של המשחק המקורי בהחלט יכול לעמוד בכבוד מול כל יצירה בז'אנר.
הפעם, למרות שניסיתי, לא הצלחתי להתלהב מפס הקול. קשה היה להבחין בו. גם קטעי הקרבות וקטעי העלילה המלהיבים ביותר לא זכו למוזיקה יוצאת מהכלל. קטעים מסוימים אף הרגישו שאובים מ-Mass Effect, כמו למשל מוזיקת הרקע החרישית באזור החוף.
לגבי הדיבוב, רובו מצויין. רוב הדיאלוגים מועברים בצורה מקצועית והיו יכולים להשתלב ביצירה קולנועית מהרמה הגבוהה ביותר. אני אישית אף הייתי נותן לג'יין גילפין, שמגלמת את הטמפלרית מרדית', אוסקר על הופעתה. עם זאת, ישנם כמה מקרים של דיבוב נורא ואיום - כמו גברים בני 30 המנסים לדבב ילד בן 8. למה? אי אפשר למצוא ילדים בערבות קנדה הקפואות? הדובים אכלו את כולם.
הכי מאכזבים הם מדבבי הדמות הראשית - בגרסה הגברית והנשית שלה. הוק היא דמות צעירה יחסית - והמדבבים נשמעים מבוגרים מדי.
סיכום
התלבטתי לגבי הציון שמגיע למשחק. האם יש לשפוט אותו ביחס ל-Dragon Age המקורי ולמה שציפינו מהמשך שלו, או כמשחק נפרד? בסופו של דבר, בחרתי לשפוט את דרגון אייג' 2 בפני עצמו. הוא אולי לא ההמשך שאנשים ציפו לו, אבל למרות חסרונותיו הברורים, עדיין מציע עלילה כתובה היטב ועשרות שעות משחק מהנות.
בחודשים האחרונים כמעט ולא יצאו משחקי תפקידים משובחים. דרגון אייג' 2 בהחלט שווה את זמן המשחק ואת עלות ההשקעה - אבל הוא גם אחד מהמשחקים הבינוניים ביותר שיצאו מהאולפן. במידה ומשחק בינוני של Bioware לא מספיק לכם, חכו ל-Mass Effect 3 או ל-The Witcher 2.
ציון סופי: ארבעה מתוך חמישה כוכבים
קרדיט לvgames.
ציטוט ההודעה
