לאבופוביה - פחד מאהבה - זה אמיתי!
יותר מידיי שאלות מיותרות נחרטות באידיאולוגיה שבתוכי.
דעות חסרות בסיס, אך פיקנטיות לכל טעם וריח.
אילו הייתי שואל את עצמי שוב ושוב,גם זה לא היה עוזר.
עד שלא אשלים עם חלק מהארועים בחיי, לא אהיה שלם עם עצמי יותר.
אם לא נדע דכאון איך נעריך שמחה ?
אם לא נרגיש כאב איך נעריך הנאה ?
כבר מזמן מיציתי את הקלישאות האלו...
אולי הרעיון הוא לחיות דרך סיפורים של אחרים.
להעריך את החיים מאנשים שכמעט איבדו את החיים.
להרגיש את מה שאחרים מרגישים.
כי אני לא מסוגל.
לא מסוגל לפתוח את הלב ולהפגע.
למרות שהתובנה שאת החיים צריך לחיות בסכנה.
אי וודאות היא חלק מהעניין.
הנוסחה לאהבה היא: התמדה X אכזבה = אהבה .
אך אינני מסוגל. באמת שלא.
לפחות לא כרגע.
מודע לרגעים שהלב פועל, והמח פשוט סותר אותו.
מנצח אותו. משתיק אותו.
אני יודע שלפעמים צריך להקשיב ללב. זה כואב.
אני מפחד מהרגש.
אני משתמש בכח ההגיון בשביל לחסום את הרגשות.
לא מפחד מאינטימיות. משתוקק לאינטימיות.
אך אינטימיות בשבילי היא משהו ריגעי או תקופתי.
אם לא אמצא מישהי שאיתי על אותו קו חשיבה.
לא אוכל לאהוב בחיים.
אני יודע שהמטרה בחיים היא לאהוב.
נמאס להוליך נשים בחיי שולל. לא רוצה לפגוע.
לא מסוגל יותר להמשיך ולפגוע.
בסופו של דבר - פוגע רק בעצמי.
אני רק רוצה לפתוח פעם אחת את הלב.
בלי להפגע. בלי לפגוע.
בשביל,
להתעורר ולראות את העולם אחרת.
צבעים שונים. נשימות אחרות.
רוחות החורף נעות בקצב איטי.
פריחת האביב לכבודינו.
שמש הקיץ יוקדת ומוסיפה חום ללב הרותח.
את הסתיו נעבור יד ביד ננצח את השלכת.
כשאת איתי כל העולם הולך לקראתי.
כשאת לא איתי, אני מתגעגע. גם את.
כשאני מולך ואת נושקת על שפתיי,כל העולם מסתובב סביבנו.
הזמן נעצר. זה רק אני ואת בעולם.
כבר לא אכפת מכל השאר.
זה רק אני ואת, את ואני.
מי את?!
ציטוט ההודעה
