עולם הקולנוע לא נודע בזכות אדיבותו לתסריטאים. מאז שהומצאה הוליווד התפרסמו אין ספור סכסוכים על אותם כותבים העומלים על המשפטים והסיפורים שיהפכו לקלאסיקות, רק בשביל לראות איך התהילה נחטפת על ידי הבמאים והשחקנים.
במהלך ההיסטוריה רק קומץ תסריטאים שאינם במאים הפכו לשם דבר המביא צופים אל בתי הקולנוע. אפילו במקרה של תסריטאי מוכר כמו ארון סורקין, הידוע גם כיוצר "הבית הלבן", שכתב גם סרטים מוכרים כמו "בחורים טובים" ו"המלחמה של צ'ארלי ווילסון" – לא הוא הביא את הצופים ל"הרשת החברתית", אלא שמו של הבמאי, דיוויד פינצ'ר וכמובן של הגיבור, מרק צוקרברג. ספק אם אפילו האוסקר יעזור לסורקין להיות השם שימכור את הסרט הבא שלו.
למעשה, בשנים האחרונות אפשר להיזכר רק בתסריטאי אחד שהצליח לשדרג את עצמו ולהפוך לשם דבר עוד לפני שהפך לבמאי. מדובר בצ'ארלי קאופמן שכתב בתחילת העשור הקודם רצף סרטים בעלי סגנון ייחודי – "שמש נצחית בראש צלול", "וידויים של מוח מסוכן", "אדפטיישן" ועוד. קאופמן הצליח להתעלות ממשבצת "התסריטאי" ולזכות במקום גם על פוסטר הסרט. ב-2008 קאופמן גם החליט לפרוץ מהמקלדת – וביים את סרטו הראשון, "סינקדוכה ניו יורק" המבריק.
אז בזמן שכולם מדרגים את הבמאים הכי מרתקים והשחקנים הכי לוהטים, כדאי לקחת צעד הצידה - לרשימה של התסריטאים (שאינם במאים) המעניינים והחשובים ביותר שפועלים כיום.
רונלד הווארד - מערבב קולנוע עם תאטרון
בגיל 77, טירון היא המילה האחרונה לתאר בה את הארווד. מעבר לעבודתו לקולנוע, הוא כבר נודע בתור מחזאי חשוב. הארווד, יליד דרום אפריקה, הוא המוח מאחורי ההצגה הפופולארית "המלביש", שגם הפכה ב-1983 לסרט. הארווד עצמו היה מועמד לאוסקר התסריט על הסרט הזה, כמו גם על עיבודיו לסרטו של רומן פולנסקי, "הפסנתרן" (גם עליו זכה) ו"הפרפר ופעמון הצלילה" בבימויו של ג'וליאן שנאבל. הוא גם כתב כמה תסריטים פחות מבריקים ל"אוסטרליה", האפוס הגדול של באז לורמן שנעלם כלעומת שבא, ו"אהבה בימי כולירה" על פי גבריאל גרסייה מארקס. הפרויקט הבא שלו הוא עוד עיבוד למחזה שלו - "קווארטט", שיביים דסטין הופמן, שעבורו זהו קרדיט בימוי ראשון.


להמשך הכתבה לחצו כאן..