אהבה נמאסה!!!

[משתמש אנונימי]

בואו נגיד שכולנו מיצינו אהבה, כאב, שנאה, ולבסוף אדישות המובילה לוויתור על הבת זוג.
הסדר שרשום למעלה נכתב בדיוק בסדר בו מתנהלת מערכת יחסים נורמטיבית בין בני זוג, וזה על סמך מערכות יחסים בין אנשים בכל הארץ, ואני מאמין שגם בעולם.
מה שלא מסתדר לי פה הוא למה.. למה בעצם לא ניתן לדלג על הכאב, על השנאה, ועל האדישות?
אני מודע לכך שיש כל כך הרבה תשובות, וכבר עכשיו אתם מריצים בראש את התגובה למה שאתם קוראים, אבל קחו דקה אחת לחשוב על מערכת היחסים האחרונה שלכם. איך היא הייתה? אתם רואים את הרגעים איתה..? את החיוכים שלה..? את הפעמים שהיא אמרה את שמכם..
קו המחשבה זורם, מערכות יחסים מתנהלות, אנשים חיים - אך בכל הסיטואציות עליות ומורדות!
"עם אהבה גדולה מגיעה אחריות גדולה" - אי אפשר לחשוב על מערכת יחסים אחת שלא חוותה כאב.
בואו נדבר תכלס, אהבה היא דבר נפלא! אבל הכאב הזה... הצעקות, המילים לא במקום, המשמעות לכל מעשה ומעשה.. מילים, מעשים, מחשבות, נגיעות, עזיבות, בגידות.. ו...ו....ו.... חלללללאאאאאאאאאסססססססססססס!!!!!!!!!!!!!!!1
בואו נעצור. - אהבה גורמת לאושר שלא ניתן לתאר, אך מלווה בכאב!
האם אדם צריך לחשוש מלהתאהב? איך אפשר לאהוב מלתחילה אם אתה יודע מראש שאתה הולך גם לסבול!
אהבה הופכת לקו מחשבה - והיא מופנת לכלל הנשים. פתאום לא כל בחורה שונה, אלא כולן אותו דבר.
שנאה!!!
מה שבטוח השנאה מתגברת, האדישות מצטרפת לתהליך - זה הזמן לשכוח!
שלא אכפת, שוכחים מהר..
אבל שאכפת... כן... שאכפת.... זה כבר סיפור אחר, לזמן אחר.. לפריקה אחרת...

[Sapir.]

אמרת פה יפה את כל תהליך הזוגיות ואהבה.
אבל כמו שכתוב פה כ"כ הרבה פעמים אהבה אז הכל מתבסס על זה, ככה זה שמתאהבים כולנו לוקחים את הסיכון הזה של אכזבה, עצב, מריבות, שנאה ואדישות.
אבל אל תשכח את הצד יפה שלה את רגעי השמחה, הצחוקים, הנשיקות והחיבוקים, הפרפרים בבטן כשאתה מאוהב.
על מי שחווה אכזבה חשב ככה כי כל העצבות נוחתת פתאום ואין לך כוח לעשות דברים.
אני חושבת שרוב בני האדם חוששים להתאהב במיחוד אלה שכבר הייתה להם אהבה נכזבת, אני מתארת לעצמי שאף אחד/ת לא רוצה לחוות אהבה נכזבת ולהיות עצוב.
אבל מה לעשות אם לא מנסים לא יכולים לדעת.

[Mr. Ingidao]

בואו נגיד שכולנו מיצינו אהבה, כאב, שנאה, ולבסוף אדישות המובילה לוויתור על הבת זוג.
הסדר שרשום למעלה נכתב בדיוק בסדר בו מתנהלת מערכת יחסים נורמטיבית בין בני זוג, וזה על סמך מערכות יחסים בין אנשים בכל הארץ, ואני מאמין שגם בעולם.
מה שלא מסתדר לי פה הוא למה.. למה בעצם לא ניתן לדלג על הכאב, על השנאה, ועל האדישות?
אני מודע לכך שיש כל כך הרבה תשובות, וכבר עכשיו אתם מריצים בראש את התגובה למה שאתם קוראים, אבל קחו דקה אחת לחשוב על מערכת היחסים האחרונה שלכם. איך היא הייתה? אתם רואים את הרגעים איתה..? את החיוכים שלה..? את הפעמים שהיא אמרה את שמכם..
קו המחשבה זורם, מערכות יחסים מתנהלות, אנשים חיים - אך בכל הסיטואציות עליות ומורדות!
"עם אהבה גדולה מגיעה אחריות גדולה" - אי אפשר לחשוב על מערכת יחסים אחת שלא חוותה כאב.
בואו נדבר תכלס, אהבה היא דבר נפלא! אבל הכאב הזה... הצעקות, המילים לא במקום, המשמעות לכל מעשה ומעשה.. מילים, מעשים, מחשבות, נגיעות, עזיבות, בגידות.. ו...ו....ו.... חלללללאאאאאאאאאסססססססססססס!!!!!!!!!!!!!!!1
בואו נעצור. - אהבה גורמת לאושר שלא ניתן לתאר, אך מלווה בכאב!
האם אדם צריך לחשוש מלהתאהב? איך אפשר לאהוב מלתחילה אם אתה יודע מראש שאתה הולך גם לסבול!
אהבה הופכת לקו מחשבה - והיא מופנת לכלל הנשים. פתאום לא כל בחורה שונה, אלא כולן אותו דבר.
שנאה!!!
מה שבטוח השנאה מתגברת, האדישות מצטרפת לתהליך - זה הזמן לשכוח!
שלא אכפת, שוכחים מהר..
אבל שאכפת... כן... שאכפת.... זה כבר סיפור אחר, לזמן אחר.. לפריקה אחרת...

את נכנסת למבוך אל - חזור.
לא לחינם האדם בא לעולם עם היצר המטורף הזה שדיברת עליו.

אין דבר טוב בשלמותו, לכל טוב מתווסף רע ובכל רע אפשר למצוא טוב.
הכל תלוי בך על איזה צד של הכוס את מסתכלת, על המלאה או הריקה