[הודעה חשובה] כל הגולשים - לקרוא!
בזמן האחרון אני שם לב ליותר ויותר אנשים שמאמינים בדברים מוטעים, והחשיבה שלהם שגויה.
אני לא יכול להגיד לכם איך לחיות, אבל אני כן יכול, ומרגיש חובה - לפתוח לכם את העיניים ולגרום לכם להבין.
-- אנשים מסויימים כאן חושבים שאם לא להיות קרבי - אז עדיף לא לשרת בכלל, כי הרי מי רוצה להיות ג'ובניק?... מה זה עוזר כבר?
אותם אנשים צריכים להבין שצבא, לא משנה כמה הוא גדול, וכמה הלוחמים שלו חזקים - לא ישרוד בלי אותם "ג'ובניקים".
הלוחמים הם פחות מ- 40% מהצבא. איפה השאר?
עובדים מאחורי הקלעים.
בין אם זה להיות מפעיל של לוחמה אלקטרונית באגף המודיעין או התקשוב, ובין אם זה להיות פקיד בקריה או שקמיסט - לכל תפקיד יש מטרה, וחשובה באותה מידה.
לא פעם חלק מחברי שמשרתים ביחידות קרביות מספרים על הפחית קולה שעשתה להם את היום, כי נתנו להם חצי שעה בשקם.
מה היה קורה אם לא היה מי שירים את הטלפון במשרד? או מי שהיה מפענח צפנים, או מאזין לקווי רדיו במדינות אויב?
ניחשתם נכון - היינו מתפרקים כל כך מהר, שלא היינו מגיעים אפילו למלחמה הבאה.
כל תפקיד הוא מוערך וכולם חשובים באותה מידה.
-- גולשים אחרים נוטים לחשוב ששירות בצבא, הוא פשוט בזבוז של זמן. זמן שאמור לכאורה להיות מנוצל להתקדמות בחיים.
אותם גולשים כנראה לא יודעים, שאפילו כדי להיות מוכר ב- yellow, אתה צריך להיות יוצא צבא.
כמעט ואין מקומות עבודה היום שמקבלים משתמטים, ולא סתם.
הצבא הוא כלי חינוך - הוא מחדיר ערכים של משמעת, סדר, חברות, מוסר, חשיבות החיים שלך ושל אחרים, התחשבות באחר ועוד אחרים.
נכון שזה נראה מפחיד ואפל, אבל לא תפגשו פה אדם אחד בפורום שסיים את השירות הצבאי, ובמבט לאחור מצטער.
כל אחד ואחד מהם היה חוזר ועושה את זה שוב, וזה לא משנה באיזה תפקיד.
הצבא יקדם אתכם יותר מכל דבר אחר, יאפשר לכם לעשות תואר על חשבונו, יכשיר אתכם למקצוע ומה לא.
ומעל הכל - בעוד 20, 30 שנה מהיום לא יהיה דבר גדול יותר מתחושת הגאווה, כשהילד שלכם ישאל מה עשיתם בצבא, ויהיה לכם שק של חוויות לשתף.
-- סוג נוסף של אנשים שגולשים כאן מדי פעם, והתופעה הזאת מופיעה לפעמים גם אצל האנשים שתיארתי למעלה, הם האנשים שחושבים שהם פראיירים. "למה לי לשרת בצבא, אני זה לא מה שיעזור.. יש מספיק פראיירים שיעשו צבא". בכנות, אני כבר לא יודע מה יותר גרוע.
מי שמשרת בצבא הוא לא פראייר. הוא זה שיתקדם בחיים, שתהיה לו את הגאווה והחוויות. בואו נזרוק שניה את "ההגנה על המולדת" בצד, כי לרוב האנשים זה באמת לא אכפת כל כך.
מי שלא משרת בצבא הוא הפראייר. הוא זה שקיים בתוכו חלל ריק, הוא זה שיצטרך להתמודד בבושה עם השאלה "מה עשית בצבא?".
מה לעשות, אנחנו חיים במדינת ישראל וצריכים להתמודד עם זה.
-- חשוב להדגיש - אם אתם מרגישים שאתם לא מתאימים לשירות צבאי, אבל רוצים לתרום - זה בסדר גמור.
שירות לאומי הוא תרומה למדינה, גם אם זה לא צבא. אנשים כאלה, שמוכנים לתרום מעצמם למרות הכל, הם אנשים מוערכים מאוד.
אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר.
ואפילו אם שיניתי דעה של אדם אחד בלבד, עבודתי כאן הושלמה.
כל מי שיש לו שאלה/בעיה יכול להפנות אותה לגולשים או אלי באופן אישי ואנחנו נשמח לעזור לו.
נעול למניעת ספאם.
נכתב במקור על ידי אושרי
