מדריך הישרדות: חתיכים ומודחים
הדחתו של לירון שטראוס הזכירה לכולנו כלל חשוב בהישרדות: ראשיהם של מנהיגי השבטים תמיד יהיו הראשונים להיערף, ואם זכית בראש חתיכי במיוחד הוא רק יתעופף מהר יותר. בואו להיזכר במנהיגי העבר המהממים ולכתם בטרם עת
לירון שטראוס נמצא בחברה טובה. הגברים החתיכים בעלי כושר המנהיגות יהיו כמעט תמיד הראשונים לקבל את הבעיטה אחרי האיחוד. אתם בוודאי שואלים "למה?" והתשובה פשוטה: אחרי האיחוד המשחק הופך לאישי, וכל שחקן גברי וחזק - שאולי בעבר עזר לקבוצה שלו במשימות הקבוצתיות - הופך עכשיו למטרה המרכזית. בואו ניזכר יחד בכמה מההדחות הכואבות מהעונות הקודמות בארץ ובעולם, וגם בכמה גברים שהצליחו לשבור את הקללה והגיעו עד הסוף.
טל אנגלנדר: פעמיים חתיך, פעמיים מודח
סיפורו של טל אנגלנדר הוא כואב ועצוב, ולא רק כיוון שהמדור מאוהב בו ורוצה בובת טל קטנה עם בגד ים אדום קטנטן. סיפורו עצוב כי לגמרי הגיע לו לנצח. כשפגשנו בטל בעונה השלישית בפיליפינים, הבנו מהר מאוד שמדובר במנהיג מלידה. מעמדו בשבט אמנם השתנה במהלך העונה, בעיקר הודות לערבובים תכופים וקאסט מלא שורדות טיפשות, אך כישרון המנהיגות תמיד היה שם. לא משנה אם הוא היה חלק מהרוב או חלק מהמיעוט, טל תמיד לקח את גורלו בידיים וידע - כמו כל עורך דין טוב - להציג את מצבו בפני השופט. אבל כשהשופט טיפש ועסוק בלשיר שירים, הטובים עפים. וכך עזב אותנו טל ואנחנו נשארנו בוכיים. ואז הלכנו לראות אותו מתקלח בוילת המושבעים, והפסקנו לבכות.
טל חזר שוב בעונת האולסטארס ושוב מצא את עצמו מודח מיד לאחר האיחוד, יד ביד עם אהובת המדור השניה - מרינה קבישר. אך הפעם לא היה מדובר במנהיגות או איום פיזי, אלא פשוט בברית חסרת מזל עם דן מנו. צפו בהדחה הראשונה של טל ובנאום קורע הלב לפניה:
נועם טור: הודח וחזר
לא הרבה זוכרים את זה, אבל לפני ששרד על איים אקזוטים עם בר רפאלי, נועם טור ניסה לשרוד גם בעונה הראשונה של הישרדות. המקרה של נועם מעניין: חברי השבט (או יותר נכון, דן מנו) זיהו את האיום ונפטרו ממנו בזמן, אך לא ידעו שבהישרדות הישראלית צריך להדיח כל אחד 4 פעמים לפני שהוא באמת הולך, וגם זה לא תמיד עוזר. וכך, נועם חזר ישירות לגמר ולא רק שנשאר חתיך ובילה חצי עונה בתחתונים, הוא גם לא יצר לעצמו שום אויבים במהלך המשחק.
צפו בנועם מספר על החיים הארוכים באי המתים והגמר שבא אחריהם:
נתן בשבקין: האחד שברח
קללת החתיכים של הישרדות שכחה אחד, וקוראים לו נתן בשבקין. על העונה השנייה שבה השתתף בכלל לא נדבר, פשוט כי הוא עף כל כך מהר ששכחנו שזה קרה. אבל הוא חזר כעבור שנתיים בעונת האולסטארס והצליח להתחמק מהקללה פעם אחר פעם, מועצה אחר מועצה ולהישאר במשחק. בניגוד לחלק מדיירי הכתבה, בשבקין מהווה לא רק איום פיזי אלא גם איום חברתי - אנשים בשבט באמת אהבו אותו והיה ברור שהמושבעים ימותו עליו בגמר. ולכן, אם היו טורחים לקרוא את מדריך הישרדות, היו מבינים חבריו לשבט שהוא צריך ללכת הביתה עוד לפני שיספיק להגיד "נסרין". אבל הם נרדמו בשמירה, וכשהתעוררו הצ'ק כבר היה בכיס שלו. בואו ניזכר דווקא בפעם בה הקללה כן תפסה את בשבקין, אי שם באיי הפנינה, וצפו כיצד הוא מבין שסופו קרוב:
הגירסה האמריקאית
גם לאמריקאים יש חתיכים, וגם הם סובלים מהקללה המפורסמת. אבל לפעמים בכלל לא צריך קללה. קחו לדוגמא את שאנן אלקינס, אחד המתמודדים ההורסים ביותר שידעה התוכנית, ועם זאת אחד הטיפשים. השורד ההורס לא ידע לסתום את הפה, ובמועצת שבט אחת הצליח להסתכסך עם כל השבט, לקרוא למתמודד אחר גיי, ויצא אידיוט באופן כללי. אפילו ג'ף נשאר ספיצ'לס וכמובן שהוא עף באותו הרגע, ומאז נעלמו עקבותיו. לראות ולא להאמין.
קורבנות נוספים
לא חסרים בהישרדות שורדים נאים נוספים שנפלו קורבן לריבועים בבטן של עצמם, ולפעמים זה קורה עוד הרבה לפני האיחוד. קללת החתיך-של-תחילת-העונה, לדוגמא, לקחה מאיתנו את עומר גלעדי בעונה הראשונה (התאום המוצלח של עמיר מ"האח הגדול"), את בשבקין בעונה השניה ואת איתי שטראוס בעונה הרביעית. קללת החתיך-שהגיע-לגמר-ולא-ניצח פגעה בטומי בעונה השלישית ובנועם טור בעונה הראשונה, וכמובן קללת החתיך-המשעמם הידועה לשמצה שגבתה את לפידיהם של איתי האפרתי, מולי קרצ'ו ואבי רז, שעד היום אנחנו טוענים שבכלל היו אותו האדם.
אז מה המסקנה, בוודאי שואלים את עצמם קוראינו החתיכים המודאגים: האם אסור להיות חתיך? האם אסור להיות משעמם? התשובה פשוטה: תהיו חתיכים, תסתובבו בתחתונים ורצוי מאוד שתזכו בחסינות.
לכתבה המלאה לחץ כאן
ציטוט ההודעה
