דרך עיניים אחרות.
שלום לכם.
אני הוא V (וי). אני בן 23, גר עם בת זוג בדירה שכורה בתל-אביב, וכיום עובד כמאמן בחדר כושר.
עד לפני 3 שנים הייתי חייל בודד, ולא כי אני עולה חדש, אלא בגלל דלתות שנסגרו בפניי.
סולקתי מביתי כחודש לפני הגיוס, הייתי בודד, לא ידעתי לאן ללכת. הרגשתי כישלון. פתאום אין לי לאן ללכת, ואין מי שיקבל אותי.
החודש הקשה ביותר בחיים שלי. הייתי אבוד. מה עושים כשאין לאן ללכת? מה עושים שאתה באמצע הלילה על מדרכה? (יש דברים שלא כדאי לכם לדעת..)
בצבא למדתי מספר דברים על החיים, ועל איך לנהל את החיים בצורה אחרת. בלילה שהפלוגה עצמה עיניים, אני פתחתי ספרים. למדתי.
רציתי לדעת האם באמת ספר הוא מדריך, האם באמת יש משהו שיכול לכוון אותי למקום הנכון.
באחד הספרים למדתי משפט ששינה את הכל. לימד אותי לחיות אחרת, ולימד אותי לעזור לאחרים לשפר את חייהם.
-
"ייתכן שהאהבה היא התהליך שבאמצעותו אני מוביל אותך בעדינות בחזרה אל עצמך. לא להיות מי שאני רוצה שתיהיה, אלא מי שאתה באמת."
- אנטואן דה סנט אקזיפרי
-
אז הסוד במשך כל השנים היה לקבל את מי שאתה. דווקא הדבר המובן מאליו הוא אף פעם לא מובן מאליו.
אז לבסוף. למה אני כותב כאנונימי?
“Man is least himself when he talks in his own person. Give him a mask, and he will tell you the truth.”
חלק יקראו לי אנונימי, אך אני מקווה שרובכם יראו בי כחבר.
כשבוע ראיתי בעיות של צעירים בפורום, ואני מאמין שאני יכול להראות לכם שהבעיות שלכם לא כל כך גדולות כמו שאתם חושבים.
אז טיפ אליכם חברים:
אדם גדול הוא אדם שיגיד שהוא קטן - יוריד לפעמים את הראש שצריך וילמד., אדם קטן הוא אדם שיגיד שהוא גדול - ראש נעול.
כדי שתדעו מי אני בכל פעם שאדבר כאנונימי, בין אם באשכול או בתגובה תראו את החתימה הזאת:
אז לבסוף. אני הוא V (וי) - ומי אתה?
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Frenzy
