בעיות עם אישיות שלי|17
יש לי הרבה בעיות עם עצמי... ונימאס לי לשמור הכול בתוך עצמי.
היום אני בת 17 כן גיל יפה ונחמד, אבל יש לי "מחסומים" באישיות שפשוט מפריעים לי להמשיך לחיות כמו בן אדם ולהנות מעצמי.
אחד הדברים שמפריעים לי זה שאני לא יכולה "להשתחרר" נפשית ופיסית. הרבה פעמים אמרו לי קרובים ובמיוחד החברים והסביבה שאני נורא רצינית לגילי. הכוונה שלמשל אם יש איזשהו אירוע או אפילו אם אני יוצאת עם משפחה או חברים סתם לשבת לדבר, אם אנחנו מתחילים לדבר על איזה נושא (אפילו אם הוא נושא לא רציני) אני לוקחת הכול רציני ומנמקת את עמדתי. הדיבור שלי יוצא "כבד" לא יודעת למה, אני לא יכולה להשתחרר ולהשתמש במילים קלילות יותר בשביל לא להשמע רצינית מדי. כשאני מסתכלת על בנות אחרות בגילי הן מרגישות חופשי להכניס כול מילה קלילה כי זה בא להן טבעי. בגלל זה יש ממש הבדל בין העמדה שלי לבין עמדות אחרות ושים לב לזה, אמרו לי לא פעם שאני צריכה להשתחרר, אבל אני לא יודעת איך... זה פשוט לא תלוי בי, ככה אני בנויה. הדיבור שלי נשמע יותר מדי אינטליגנטי גם במקרים שצריך להשתחרר ולזרום פשוט לשיחה קלילה. זה ממש מפריע לי, בגלל המחסום שיש לי בתפיסה קשה לי לזרום לפעמים אם השיחה. למשל אם מישהו מדבר איתי: "היי, מאמי מה קורה חמודה?" (אני יודעת שאני צריכה לענות בקלילות, אבל ברוב המקרים אני עונה "נחמד..." או "בסדר... מה איתך?"). גם אם השיחה מצחיקה אני בסה"כ מוסיפה את ה- "חח" העלוב הזה וזהו, קשה לי לזרום בשיחה משוחררת, כי אני לא יודעת לא יוצא לי אני מפחדת להשמע לא נכון. לא יודעת איך להסביר. גם מבחינה פיזית, ברוב המקרים אני יושבת בשקט (גם אם כולם רוקדים מסביב), עם ג'ינס צנוע ועם ידיים משולבות. אני רוצה לצאת מהמחסום הזה ולהיות כמו רוב הבנות בגילי ספונטנית, משוחררת וקלילה. להרשות לעצמי לעשות שטויות לפעמים לקפוץ, לרקוד להשתגע... אני מאוד, מאוד פונקטואלית אני חייבת לתכנן הכול מראש וזה גם מציק לי למרות שיש בזה גם יתרונות. אפילו לדוגמא בפייסבוק בלשונית "מוזיקה", אני חייבת שלמשל ללהקה שאני אוהבת יהיה דף מסודר בפייסבוק ולא סתם משהו כזה <XYZ>!~# אם כן אז אני פשוט לא אוסיף (א יודעת למה... אני חייבת שהכול יהיה מסודר ומדויק אני יודעת שזה דפוק אני מודה! וזה מפריע מאוד).
כשאני מדברת עם חברות הן ממש משוחררות וקלות דעת כשצריך: אין להם בעיה להתאפר בצורה זועקת, ללבוש עקבים וחצאית ממש קצרה. פעם הן הציעו לי גם להתלבש כמו הן וסתם לצאת להשתגע, ממש רציתי אבל עניתי לא. לא יודעת למה בגלל האופי שלי או המחסום. כשאני מסתכלת עליהן מהצד אני ממש אפשר להגיד מקנאה בהתנהגות שלהן: הן ספונטניות, צוחקות, מחייכות מכול שטות משתעשעות... יש בהן התחנחנות נשית אין להם בעיה לעשות פלירטוטים עם בנים ובנות ובכלל... לידן אני מרגישה פשוט לא ילדה ובכלל לא נשית.
אני חושבת שזה משהו באופי שלי או בתפיסה שלי... אני לא באה מפאן דתי או מסורתי בכלל לא... אני הכי חילוניה שיש. זה לא קשור לזה... אני פשוט רצינית ולא יודעת איך להיפתח יותר נפשית ופיסית ולהרגיש נשית ולהיות פשוט כמו רוב הבנות בגילאים צעירים: לזרום ולהנות ולא לתכנן יותר מדי דברים פשוט לזרום עם החיים. איך להתגבר על הרציניות שבי ולהיפתח?
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי משתמש אנונימי
) 
